חושך מצרים(תרתי משמע.) לילה שבעוד כחצי שעה יתגלגל וייעשה ליום, עם בוא הדמדומים, חצי שעה שבהחלט תספיק להליכה מבצעית שתסיים את המשימה שלנו. אני מעיפה מבט לאחור, למרות שהבטחון שלי בהן שיהיו מאחוריי מוחלט. אבל יש נוהל כזה, להסתכל אחורה כל 5 שניות העפת מבט כדי לוודא שהכוח מתמיד להשתרך מאחוריי, ושכולן בסדר,

ציר הניווט בינוני, כשני קילומטר של הליכה מואצת ואנחנו נגיע לרכבי ההאמר שממתינים לנו, וכרגע המטרה לשמור על רווחים ענקיים בין כל אחת ואחת ולצעוד כמה שיותר מהר למרות המנשאים שמכבידים לנו על הגב ולמרות סכנת המעידה מהאבנים ומהשלוחה התלולה

רבע עיגול של ירח לבן מלווה אותנו בהליכה. שמים כהים וחלקים מעננים, ראות מצוינת, כל כמה דקות של הליכה אני מרימה את האמר"ל לעיניים וסורקת את השטח

הקשרית שלי שצמודה מאחוריי ממשיכה להעביר דיווחים. אני שומעת אותה מדברת עם הסיור, "קבל כי עוד כ5 קטנות מגיעות ליעד, מה מיקומך עבור?"  אני עוצרת ועוברת למצב כריעה. היא אוטומטית עושה כמוני. מאחוריי, בלי להסתכל, אני יודעת בוודאות שעוד 6 בנות הכוח יורדות למצב כריעה ברגע שראו את דמותי האפלולית בחושך של פחות מ20 אחוזי תאורה עושה את זה

"אני רוצה לתרגל אותן במארב כוכב" אני לוחשת לה ובידי השניה, זו שלא אוחזת בנשק במצב כוננות אני מחווה תנועה מעגלית מסתובבת כלפי מעלה. הקשרית נשארת צמודה אלי, לפי הנוהל, ולפי הרחשים שמאחורי אני יודעת שהקלעית, השלישית בכוח, שיפרה את מיקומה וכרגע מחפה לכיוון מזרח איפשהו מימני. אחריה הבנאית, החובשת, וכעבור פחות מדקה כל הצוות פתחו צורת מעגל ענק על פני כל המישור הפתוח, כשאני מחפה צפונה וכל אחת משלימה חיפוי לכיוון אחר.

אחרי דקה נוספת של המתנה אני נעמדת בבת אחת ומתחילה תנועה שוב , יחד עם הקשרית. כמה שניות אחר כך תתרומם הקלעית וכמה שניות אחריה הרביעית בכוח ונחזור לתנ"מ לילי, ואני יודעת שאני לא צריכה להגיד להן כלום בשביל שיעשו בדיוק מה שאני רוצה

"מקס קבלי כי הגענו לנ.צ ואני בקרנף איתך עבור"

"רות."

אנחנו עוקפות שלוחה קטנה ומטפסות על הכיפה הנמוכה האחרונה שמסתירה אותנו מכביש 12 ומגדר מצרים ומתגלים לעיננו שני ההאמרים הענקיים, כמו אריות ענק שעומדים בשקט מוחלט ובאורות מכובים בחושך

"קבל תאילנד שלנו" אני רואה את הקשרית מחייכת כשאנחנו מתקרבות לקצין שבא לאסוף אותנו. תוך 5 דקות כלהציוד שהיה לנו על הגב מועמס על גבי ההאמר ואני מחלקת את הכוח לפי הסדר, "חוליית סמל בהאמר הזה, חוליית מפק"צ להאמר השני"  ממש לפני היציאה שלנו אני קולטת כמה הכל התבהר. דמדומי הבוקר החלו ועוד רגע תעלה השמש, השינוי שהנוף עובר בכל פעם בשעות של הזריחה מהמם אותי. אני מוודאת שוב,

כולן במקומות? חגורות? קסדות? אף אחת לא שכחה וסט ונשק איפשהו? מעולה, מתחילים תנועה

עוד משימה הסתיימה בהצלחה

אם תשאל אותי איך אני מסתדרת בחיים עכשיו אני אגיד לך בסדר. אם תשאל איך היה הסופש האחרון שלי אני אגיד לך בסדר. ואיך המצב הכספי שלי, בסדר, והמצב הנפשי, גם בסדר, השקרים יעלו לי לגרון ויצאו מהשפתיים כמו שתמיד היו

מה שנשבר בי היתה ההבנה (החמשמאות במספר?) שבאמת לאחשובה לך שבאמת זרקת את העבר שלך איפשהו ולא היה אכפת לך להשאיר אותי מתבוססת לבד בחושך של חוסר הוודאות, ואולי אני צריכה אותך יותר מכל דבר אחר עכשיו,  אולי אני חולמת על לבוא אליך עם הבגדים שלי והמציאות המסובכת שלי ולשטוח אותה בפניך. "אז מה אני אמורה לעשות עכשיו, אבא?" ואחרי שתלטף קצת את הזקן ותיישר את הכיפה על ראשך ותביט בי בעיניים מחייכות ושחורות תציג בפניי את כל האפשרויות

זה אף פעם לא היה ככה, אז למה שיהיה. תמיד הכל בסדר תמיד אני מסתדרת. תמיד בחרתי להסתדר, הרי הייתי קרובה מאוד לסרב גיוס ולהמשיך להתגלגל ברחובות על הקטנוע ביום וחסרת כוחות ומודעות בלילה

הייתי יכולה לבחור להמשיך עם החברים האלה שלי, לשקוע איתם ברפש ממכר

אתה יודע שכשאהבתי את הנרקומן פעם הוא רצה שאעבור לגור איתו ואני הוקסמתי מחשיש ראשון ומשריטת צלעות ראשונה ומהמישהו הראשון שאמר לי "את כל כך סקסית כשאת ככה" תוך כדי מתיחת הקוקו שלי לאחור ופניי מלאות בנוזל לבן. אתה יכול לשער את התחושה של לקום מבולבלת במיטה של מישהו אחר, בטווח שעות כלשהו בין דמדומי הבוקר לעליית השמש, עם שומדבר וודאי במחשבות חוץ מהידיעה שאני חייבת ללכת מפה, חייבת ללכת מפה 

לצאת מהדירה של דמות רנדומלית שפוכה ישנה בשלווה על המיטה

ולעלות על הקטנוע שמושבו רטוב מהטל של הלילה לצאת שוב במסע חיפוש אחר המשהו הטוב הבא שיהיה גרוע בדיוק כמו קודמו

אתה יכול לתאר לעצמך הרגשה של לא למצוא בית בשום מקום מלבד ברחובות? לנסוע יותר מהר מהרוח עצמה בשביל למצוא פתרון לבעיות חמקניות? להדחיק את העצב למסגר מסביבי עוד חומות יציבות ולהמשיך לנסוע

להמשיך לנסוע אול-דייז-לונג לעשות כסף מחיוכים יפים להחליק פה ושם על כבישים רטובים. לגרום לעוד בנים לבגוד בחברות שלהם איתי לא לישון שבוע שלם כי "יש לי עוד כלכך הרבה להספיק," הרדיפה העיוורת הזו מאיפה אתה חושב שהיא הגיעה, (אבל תמיד תישאר אדיש לקריאות העזרה האילמות שלי, מוקף בחמישה ילדים החדשים שלך ובספרים שלך שמספרים סיפורים עלהאמת המוחלטת והאמיתית, על זה שפיקוח נפש דוחה שבת (אבל הנפש של הבת שלך אף פעם לא בסכנה מספקת), על קידוש השם לא משנה מה קורה על פני האדמה. על איזה אחד, אבינו, שהיה מוכן לעקוד את הבן שלו בלי היסוסים

אז איפה ומה אני בשבילך? מה אני?