הפחד שלי מתנקז לשאלה קטנה שאני פולטת באמצע הסערה אל הכתף הערומה שלו, "אתה בטח חושב שאני ילדה קטנה?"

"לא. את הרבה יותר נורמלית ממה שאת חושבת. את מדהימה. ואני גם לא חושב שיקרו לי עם אף אחת אחרת, אי פעם, הדברים שקורים לי איתך"

 האף אחת אחרת הזה נושף לשנינו בעורף אבל האיום כל כך רחוק. כשהיא תגיע אני אדע וזה ייגמר ואני אהיה שלמה יותר (עצובה יותר מנוקרת יותר)

וחדריי המוצפים כעת ישובו להיות ריקים מתוכן. הכל ישוב להיות, זו הפוגה קטנה חוף מבטחים ואני נהנת להשתכשך על החול בזרם המים להשתזף בשמש של העתיד שאני מדמיינת לחלום שהוא אמת אבל הסרט מעולם לא היה ורוד (הרבה. יותר מדי) וכל כך לא מציאותי

כמה זמן לא נהנתי מדברים לא מציאותיים

אני לא יודעת כמה עוד טיפות של כאב אפשר להוסיף לים ענק שסירה בודדה שטה בו לנצח ולבד

אני לא יודעת למה שנינו לא יכולים להשאר לנצח על המזח החם הפרטי המדהים הזה. אני לא אוכל לנצח לשכשך בעיניו לנשק את שפתיו להיפתח כל פעם עוד סדק ועוד קצת (אבל באמת שזה עכשיו מה שאני הכי רוצה)

כשהוא גומר בתוכי עולות לי דמעות בעיניים אולי בגלל אורגזמה משלי, אורגזמת רגשות פרטית ומהממת כל מה ששקע הוצף ועולה בי אל מול עיניו ואני לא מתביישת לא מסתירה כשאני לוחשת לו "אתה הסקס הכי טוב שלי" ומתכוונת ליותר מזה ולעוד המון הוא מבין כי עוצר לרגע, הכל מגיע אז

פורקן של שני אנשים שמוצאים שפיות האחד ממציאותו השוחקת והאחת מהמסגרת הנוקשה וכאן בין הסדינים איפה התחבא כל האושר הזה עד עכשיו מי הסיט את הוילון האיר את הבמה בזרקורי ה

מי גרם לי למצוא 

את מילות האהבה שלו שנאמרות אחרי לילה שלם של שיחה על דברים ברומו של עולם (אני מספרת לו על הייאוש שלי ממערכות גדולות. על האמונה שלי ביצירה. על היופי שמצאתי בספרי לימוד ישנים שמדברים על נקודות שונות של השקפה) "נמאס לי לזיין לך את השכל אני רוצה להזדיין איתך עד הזריחה" קשה לי לתאר תמונות שמעולם לא חלמתי עליהן לפני

גופו צמוד מעלי ואני על ארבע מכופפת רכונה, כנועה לגמריי נותנת לשטף (סופסוף) לזרום מפי בתור מילים שלא הכרתי בי ושלא נאמרו מעולם, כשהוא חודר עמוק יותר לתחת שלי ואני מצמידה אותו אלי גונחת את העונג שמשורג בכאב ובין לבין הוא ש נושק לי על העורף את העדינות הכי יפה אחת ועוד ובשיער ובלחי עוצר לרגע ונרכן והשפתיים החמות שלו מגבירות בי את ה

ועם כל נשיקה הצמרמורות שמתחזקות ואני כבר לא מסננת והזרם גואה מציף נשפך

החומות שעמלתי כבר לא חשובות והרבדים לא רלוונטים ברגע שיש הבנה שאדם אחד לעולם לא יפגע בך אדם אחד ויחיד שקיים שם שדואג בך שרוצה בשבילך

איזה שיטפון נורא