באותו זמן c שולח הודעות דרכי לa ומתמוגג מהזרימה הגברית שלו ומאשר את קיומו. הכל נורא משתרג ומתחבר ומתפאזל באותה המידה שהחיבור הזה מפחיד קצת ומתאים את הכל מדי. יכול להיות שעצם הזרימה הבלתי מתפשרת שלי מפחידה קצת ומתאימה את הכל מדי?

סעמק

אז כל מה ששגוי מדליק אותי, מה אני יכולה לעשות, תמיד זה היה ככה, תמיד זה יהיה. וכל פעם שמתגנבת לה מחשבה קטנה על גם לעשות את הטעות הזו במסגרת צהל ולקלקל דברים אני ישר מסייגת את עצמי, "במקום היחיד שנכון לך בחיים ושאת מטוס בנסיקה ספינה ששטה בגאון בביטחון את רוצה להרוס גם את זה? לזרוק אבן ולהפיל במעופו? להחדיר מים ולהטביע בשיוטה? עדיף שתישארי טובה ומשעממת, שיחשבו שאת. עיזבי"

מכורה להרס הקטן. אחרת לא היו בי סיפורים על כל מה שמת ומעניין בי, אבל שומדבר לא מת זאת הבעיה, השגיאות קמות לתחיה אחרי לא המון זמן, נתקים מתאחים ופתאום הכל בפרופורציות ובסדר. חוץ מהתחושה הודאית מוחלטת שאני חיה בשגיאה אחת גדולה ואני לא באמת אסלח לעצמי אףפעם כי באותה הקלות שאני בוחרת לעניין את הכל אני יכולה להפסיק להניח לחדול להגיד שדי ולא עכשיו ואולי לנוח קצת, לנוח. אבל אנשים כמונו לא יכולים, הוא בטח יגיד לי אם הוא יקרא את זה, ושוב את כותבת לי ישיר המחשבות ואיך את קוראת אותן כלכך טוב. שוב אני כמוך שוב אנחנו אותו דבר.

בנתיים אני ממשיכה לא לענות לא להזדהות עם ההוא. אתה יודע שאני חושבת שאתה מניפולטיבי נורא? בגלל זה בטח נהיה חברים טובים יום אחד, כשאני אבחר לקפוץ לביקור בלי מטרה (חה, תמיד יש מטרה)

בנתיים a שולח הודעות בכל שעות היממה ולא רק בלילה כשהוא חרמן וזה ממש מקסים אותי. 

בנתיים y חזר לחיים בנתיים אני מבטיחה לקנדי שניפגש אצל נ' ונעשה ישיבה חשמללל, נעוף באוויר ואחרי זה נצא למסיבה בעיר תחתית, ואני לא דואגת לעצמי כי אם כן הייתי מפסיקה להבטיח הבטחות לכל עולם ולנסות להיות קצת פחות על קוצים וקצת יותר על מי מנוחות

לא יכולה לא מסוגלת. יש דברים שהם בדם. יש דברים שמהם לא יימאס לי,  לעולם

 

"וויסקי-קולה, יין-וודקה. ככה הלילות שלי בה נראים. באזרחות, כן. מה פתאום, בחיים לא הייתי שיכורה כשאני בבסיס, השתגעת? אבל בלילות שאני בבית אין לילה שאני לא נמחקת בו. לפעמים מאלכוהול, לפעמים מסקס. לפעמים מאלכוהול עם סקס. לרוב אני עושה עוד המון שטויות במקביל.. מה זה משנה איזה. מה זה משנה עם מי?  מזתומרת מי דואג לי? למה צריך לדאוג לי? זה לא שאני לא דואגת לעצמי, טוב האמת שאני לא. לרוב אני שוכחת לישון בכלל. שלא נדבר על אוכל. מנשנשת פה מאנץ' ושם איזה סנדוויץ באמצע הלילה שתמיד מחלקים בבית החייל בחינם, פעם ב- מתמזל מזלי ומכינים לי ארוחה מושקעת אבל לא בתדירות מספקת בכלל.. לא שמשהו מספק אותי בכלל בעולם. ומה שסיפרתי לך שקרה אתמול עם ההוא? זה עוד כלום, אתה צריך להבין עד כמה שאני לא שופטת אנשים ומקבלת אינסופית. זאת אני, כן. לא השתנתי, כן. טוב די לברבר בשכל, אולי נתכרבל קצת לפני שאני נרדמת פה על הספה? להביא קונדום? כן, תמיד יש לי. יאללה"