נשארת ערה כל הלילה כדי לוודא שהשמש תזרח בשעה הקבועה שלנו. (אל תאחרי להגיע)

יום אחד כשנשתכשך במעיין בצפון, אחד מאלה שממזרח לכינרת, אצליח להביט לך בעיניים ולהודות שאני אוהבת, אולי.

ואולי לא אעיז לעולם. גוש פחד מהלך, ממש חוכמה גדולה לעשות שרירים לעיניהם של כל הבנים

אבל עמוק בפנים את רק רוצה להתקפל בתוך השחור-משחור שאת בלי לראות-לשמוע-להרגיש בכלום.  לא המחמאות שלהם שערבות לאזניים, לא סריקת רנטגן תחת עיני נץ שבוחנות ומבקרות כל תנועה וכל הפשטה, לא  שקית של ציפיות ולא שק של סנטימנטים

אני חכמה רק בשמש, אם תרצה לחשוף אתעצמי באמת תקרא אותי בעיניים חשופות תחת אור הכוכבים, תקרע אותי לחתיכות ותאסוף אותי שוב כדי לוודא שאני,

לא חרטה, לא פיקציה ולא פנטזיה,

פשוט חבויה עדיין במקום מבטחים. אל תקח אותי משם  כל עוד טוב לי, כשיגיע הקץ, יום אחד גם ככה נטבע