והנה אני שוב שוחה, שחיינית מצטיינת בים שאין לו סוף והתחלה וכלכך בבת אחת הוצף. למה הספינה תמיד שם שטה לבד? אף אחד לא יחבור אלי בבדידותי, אף אחד לא יבין, כשאני מישירה אליו מבט ניכוחה ונוקבת בו - - -

אבל מה אני רוצה להגיד? אני לא נעלבת. זה לא היה במקום מה שאמרת. לא משנה לי. נפגעתי. כך או אחרת, תמיד מצליחה ללמוד לשים את הרגשות על turn off לרגע או לכמה שנים ואחרי זה להבין, מה פילש בך, מה עולל בך, מה עורר בך,

איך ולמה כלכך מכאיב לי משפט מטומטם ולא יוצא לי מהראש, "זונה פרטית אם את מבינה," אם אכתוב ספר יום אחד וזה יהיה שמו אל תתפלא, 

כואב. שורף. יומם. ים ענק, עצום נרחב, שוחה בו משתכשכת, צוללת  אין מי ש

ימשה אותי יגלגל אותי בגלגל ההצלה, אין מי שיבוא ויגיד לי - את יותר מזה, שיר, שנינו יודעים כמה שהרבה את יותר מזה, ואולי הגיע הזמן שתגידי לו ותדרשי שיחדול, אני לא זונה זה לא מאפיין אותי אני יותר מזה ואל תקרא לי ככה זה לא במקום, אבל (?) התרגלתי הורגלתי הרגלתם אותי לתרגל תרגילים עד בלי די. הרגלתי אותם לראות בי את ההצגה ואת המסכה היפה והזולה, זונה קטנה והזונה הטובה ביותר במיטה

"תודה" תודה על זה שאת.. מה? מחלידה את הרגשות כלכך טוב? מעבירה למצב "תוק" ושמה בצד רגע, שיתייבשו בשמש, מרצה מרצעת רוצעת בעצמי סימנים בלתי נראים אבל אין סופיים    ואסור להגיד לו דבר

ובאמת כשאבוא שוב ושוב אפלוט את הדמעות, אפלוט דמעות בלי כוונה אני לא רוצה לדמם מים מלוחים ובטח שלא על הכתף שלך ששוב תהיה לחה מהזרמי שיטפונות שבי שינזלו לך בקוים עצובים ועקומים על הגוף ,  נמאס לי שחוזה בחולשתי  חולשתי המטומטמת הבזויה,הראויה לרחמים ואולי אפילו להם לא. אפילו להם לא. 

המשפט שאומר שאני כלום בשבילך,המשפט שדיבר במקומך, "את צריכה להיות זונה ולהתפרנס מזה מרוב שאת טובה," האם מישהי בכל העולם היתה לוקחת דבר כזה כמחמאה? 

וזה שקר להגיד שאני חפה, שלא נעלבתי, אני כן גם אם לא באותו רגע שהם שוב היו על מצב טיסה

ברגע שנחתתי שנחתה בי ההכרה אחרי משהו כמו בערך יממה, כשהבנתי משמעות כשהבנתי כוונה

די לדמם מים שיר

את לא 

         חלשה

                בכלל