דפקתי את הפלאפון שלי (שוב) סגרתי עליו דלת של מונית. אין פלאפון לחודש הקרוב. דפקתי מבטים כל שניה החוצה, כשאני יושבת לידם בבר עם השם המקורי משהו "ברחוב", כולם סביבי, שותקת ושותה שותקת ושותה. בחור בן 18 עם גשר בשיניים, חברה שלו, חברה נוספת, עוד חברה ודניבוי. שיחה משעממת על מערכות יחסים

אני לא פה עכשיו. אני של הבחוץ. הבחוץ מעניין, פלורנטין הומה אדם בשעות האלה של הלילה הצעיר עדיין. אני קמה מהשולחן אחרי שאני מסיימת חצי ליטר, מחווה לדני על הכתף והולכת לחפש אטרקציות בחוץ.

מתרגלת הליכה על נעלי העקב החדשות, צועדת על המסלול המלוכלך ברחוב המלוכלך באזור האהוב עלי בעולם

אזור שאני יודעת בוודאות שלאן שלא אלך כל מבט יוסט אלי וכל מלמול ישטוף אותי בעוד מחמאות שיתנגשו חזיתית במסגרת יפה, חולצת רשת קרועה שחורה עם הדפס ורדים, ג'ינס כלכך קצר שקורא לכם לבוא ולדפוק אותי ושיער שמוביל אותי יותר משאני מובילה אותו.

 זוג בחורים ניגש אלי ומציע לי סיגריה, אני מדליקה בכיף את הסיגריה הראשונה ב4 חודשים האחרונים

ממשיכה משם. מתיישבת על ספסל ליד שני רוסים שיכורים כל כך שמבינים בדיוק שתי מילים בעברית, ומציעים לי מיד סיגריה נוספת וכוס פלסטיק גדושה פינלנדיה טהורה

בדיוק כלבבי. אנחנו מפתחים שיחה ברוסעברית רצוצה ותוך כדי הם מלעיטים אותי בעוד ועוד מהמשקה שגורם לי לחפור איתם ולהתעניין בהם ולא להפסיק להביט ולחקור את המסביב לרגע

אני קמה בשיא. מבטיחה להם שאחזור. חוזרת את כל הרחוב לחברים בבר. מתיישבת לשולחן שוב. השיחה לא נהייתה מעניינת יותר בחצי שעה שנעלמתי בה

אחרי דקות נוספות, שוב קמה,

חוזרת לצעוד בחוץ

המסע רק התחיל ולא ייגמר לעולם

לא שלכם. לא של אף אחד. לא של הלילה ולא של הבוקר. לא של הנסיעות ולא של הרוח, לא של האופנוע שאחרי יממה בלעדיו נדמה שוב כחלום רחוק ממש כמו לפני 3 שנים כשרק חלמתי על כלי אישי משלי שיהיה חברי הטוב ביותר ויקח אותי לאן שאני רק רוצה ולא יבקש כלום חוץ מקצת אהבה וטיפולים והרבה דלק בתמורה

לא שייכת לבחור, שבא לאסוף אותי ב3 בלילה ולשאוב אותי מהביצה התלאביבית השחורה הישר לחוויה אחרת. תכירי, אני משננת לעצמי בראש, קינגפישר, או בקיצור קינג, בחור שאת לא יודעת עליו דבר וחצי דבר אבל השיחות שלכם כבר חודש בוואטסאפ זורמות יותר מהר מהבירה שרוקנת לפני רגע, בעל כל המאפיינים שיכולים לבלבל אותך לגמרי (אחרי שהזהרת אותו אלף פעם שלא יודעים איך לאכול אותי ושאני בעייתית משהו)

כמה שהוא בעייתי. כמה שלא הצלחתי

שעתיים לתוך הלילה הוא כבר יודע עלי יותר מדי דברים. אנחנו בצימר הקטן שלו ואני מספרת בחופשיות על הלילה המטורף בבית החולים שהיה הלילה הטוב בחיי. על קאסו באילת עם עוד 6 בחורים בחדר.  לא מפסיקה לחפור לרגע.

על כל סיפור משלי הוא מחזיר לי בחצי סיפור משלו (ואפילו פחות) פותח לי שולחן כיד המלך, ואני שיר כמו שיר בוחרת לשתות מהכוס שהוא מוזג לעצמו ולא מהכוס שהוא מזג לי, מה לעשות שבאותו הרגע התחשק לי וודקה רדבול ולא ואן גוך אספרסו עם הרבה קרח

אני נגמרת על הספה. כל 20 דקות בממוצע מורידה מעלי עוד בגד. ממלמלת שטויות על אורגזמת אלכוהול (שתכלס חודשים לא חוויתי ופתאום עכשיו, וזה נהדר,)  הוא בא וממסג' אותי

אחרי זה במיטה

אני עולה עליו (עדיין עם תחתונים וכבר בלי חזיה) והוא לבוש ועייף

"קינג, עכשיו אני זאת שמרגישה אותך, אל תעשה כלום"

זה לא היה מסג'. זאת היתה הרגשה. אני מלטפת לו כל מקום אפשרי בגוף. החל מהידיים דרך העורף וכל הגב, ליטופים עדינים-חזקים, מדי פעם מרכינה את ראשי ונושמת

את העור ואת הריח של הבחור שהבטחתי לעצמי שאני לא אשכב איתו היום, הבטחתי! אבל היום כבר נגמר והשמש עולה וכמה עוד תרוצים אפשר לתרץ בתור אחת שלא עומדת אפילו כבר בהבטחות של עצמה

הליטופים לא נגמרים.  מלטפת לו את האצבעות. "לא נגעו לך מספיק באצבעות," הוא שוכב פרקדן ונותן לי לעשות בו ככל העולה על רוחי

נרכנת לפעמים ונושכת

ושורטת

הוא פולט מילות כאב ועונג רכות

ואני ממשיכה

הוא מתהפך. הוא על הגב עכשיו, הזין שלו עומד בשיאו אבל זה הדבר האחרון שמעניין אותי . בא לי להרגיש אותו דרך הגוף,

אני ממשיכה ללטף ולמסג' את הידיים. את הצוואר. עוברת על שיערו ועל לחייו עם האצבעות, השפתיים, נרכנת מנשקת

יורדת לרגליים. מלטפת כל רגל, מרגישה, ממלמלת לו דברים

הוא נאנח גונח

לא מנסה לכוון אותי

ומה שקרה אחרי זה

כבר לא תלוי בשנינו

בכלל