אני לא באה אליכם בטענות או משהו אבל זה שאתם עוזבים טסים רחוק ומשאירים אותי פה בלי ברירה בלי בחירה כבולה לזרועותיו של הצבא ונורא מפתה להשאר במקום שבו מבטיחים לך קריירה משגשגת אז תחתמי קבע לא רק לשנתיים גם לשש צאי לקורס מ"פ וסגרי עניין. מי צריך את דאגות האזרחות על הראש ולכי תדעי מה את רוצה ללמוד בכלל, התחום האהוב עלי כרגע זה אנשים במיוחד במדבר הרחוק במיוחד לוחמות חזקות נפשית ורצוצות גוף שצריכות אימא בדמות של מפקדת שהיתה חיילת כלכך לא ממושמעת ואתמול בראיון חודשי מישהי אמרה לי "את קצינה שלי כבר חצי שנה ואת הקצינה הכי טובה שהיתה לי אי פעם."

אז למה לא לבחור את הכי קל ולהשאר (וכולם מרימים גבה וכולם אומרים מה מה מה) ואני אומרת כן כן כן, זה הכי קל לי ואני יודעת את העבודה ואוהבת אותה בשטח בקור של ינואר בחום של אוגוסט בצל של רשת הסוואה כשהעיניים תקועות בתוך אמצעי תצפית והיד רושמת והמח"ט מתלהב מהסיכום משימה שעבדת עליו יום וליל במשך שבוע. אז קל זה כן ומזמין גם למה לא הם גם ככה עוזבים אותך טסים לך לא מזמינים אותך ולוקחים לך גם את הכלבים ואת הבית אז תישארי בצבא הוא לא עוזב ולא יעזוב וזה מה שאת הכי טובה בו כרגע אז זהו.

בשלג אני שלך מסתחררת ערומה וקופאת

אתה לא משחק בי אתה רק מסתכל למרחוק ובעדינות מרובה,

מאחה את הסדקים שנפערו לי

אוסף את העלים שנשרו לי

מחזיר את המפתחות שאבדו לי

נושף עלי אדים שלא אקפא

בשלג אתה שם ולא קר לי יותר

לא קר לי בכלל