פעם ממש ממש מזמן כשהייתי חיילת צעירה לפני הקצונה והכל, סתם לוחמת שטוחנת שטח מן המניין, היתה בחורה דתייה ודעתנית איתי בצוות נקרא לה רחל. דתייה ודעתנית, מאוד, והיו לנו המון שיחות נפש שנעו בין אי הסכמות פשוטות לבין ויכוחים של ממש.

בכל פעם שהייתי איתה במשמרת בפעילות בשטח היינו מדברות המון. זה התחיל מהנסיון להישאר ערות (מגיעים לשטח בסביבות 9 בלילה, בונים עמדה 3 שעות, ואז מ12 בלילה את נותנת לחברות שלך לישון ובשביל זה את צריכה להשאר ערה 6 שעות לפחות ועדיף כמה שיותר.)

תמיד אהבתי למשוך את המשמרת הראשונה וגם היא, זה היה יוצא שאני והיא ישנות הכי פחות מכולן אבל זה לא היה אכפת לנו. אין כמו להעיר את החברה מוכירת התודה שלך בשעה הנחמדה 8 בבוקר אחרי שהיא ישנה מי יודע כמה שעות ואת אחרי אינספור שיחות נפש, משחקים, שירים ולאיודעת כמה עוד דברים שהיינו עושות יחדיו, 4 הבנות של המשמרת שנשארה ערה בשביל לא להירדם. לפעמים הקצינה היתה מצטרפת, לפעמים היתה נרדמת - זה לא עניין אותנו, העיקר להשאר ערות בתצפית ולדבר.

ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת - לא אשכח שיחה מאוד עמוקה שהיתה לנו באחת מהעמדות הרבות שעשינו שצפתה על גבול מצרים, שיחה על מערכות יחסים, בגידות ומה שבניהן. סיפרתי לה על מקרה שקרה לי שבועות ספורים לפני כן, שכבתי עם בחור כמה פעמים, שהיתה לו חברה שהכרתי. רחל לקחה את זה די קשה אבל לא נכנסה לקטע של לשפוט אותי אלא לקטע של הדיון המוסרי סביב כל העניין הזה, באופן כללי ולא שופטני (וזה מה שאהבתי בשיחות איתה).

כשאת בקשר עם בחור - לחשוב על בחור אחר נחשב בגידה? ולפנטז עליו? זה סוג של לשקר לחבר שאת איתו, כי את חושבת על מישהו אחר ולא יכולה להודות בפני החבר שאת איתו. ואם לחשוב עליו זה לא בגידה, רק מעשה פיזי נחשב בגידה? ואיזה מעשה? דיבור מרומז, פלירטוט בכוונה, פלירטוט שהולך והופך ל - 

איפה הגבול עובר? קיים גבול בכלל?

אני זוכרת שהיא טענה בתוקף שהבגידה מתחילה מלחשוב ולרצות בן אדם אחר שהוא לא החבר שלך. אני כמובן לא הסכמתי איתה ונסיתי להסביר לה למה היה בסדר מצדי לשכב עם בחור שיש לו חברה.

ניסיתי להסביר לה למה כל עוד לא מממשים מעשים פיזיים זה לא נחשב לבגוד בבן אדם.

השיחה היתה ארוכה ממש (וזה היה מעולה, כי זה החזיק ואתנו ערניות בשעות הכי קשות 3 - 4 לפנות בוקר) ולא הגענו להסכמה, לא שניסינו להגיע. אפשר להגיד שגם הדעות שלי די השתנו מאז. אם פעם חשבתי שזה לא נקרא לבגוד כשאת מפנטזת על מישהו כשיש לך חבר, היום אני יודעת שזה בהחלט ככה. אפשר להגיד שכל מה שאני עושה עם הבלוג הזה זה סוג של בגידה, כי אני כותבת פה דברים שאני לא יכולה להגיד לו.

ואני חושבת על בנים שהם לא הוא. והם לא ספציפיים, שזה הכי מטריד. כאילו נובט בי מין רצון כזה להיות עם מישהו, כל אחד, אחר, חוץ ממנו, ולא אכפת לי מי זה יהיה, ספציפית כרגע אין לי אף אחד בראש, אבל החוויה הזאת של להיות עם מישהו שונה.

ללכת למסיבה ולהנות מזה שמתחילים איתי, להתרגש משיחה עם מישהו חדש שמתחילה משהו חדש, לחפש את המבטים ברחוב, בברים, להשתכר כמו פעם עד הסוף ולא לפחד על הכבוד האבוד או לנפץ הבטחות

להתלבש איך שפאקינג אני רוצה

גאד. יש בי חלק שכלכך מתגעגע לזה

עכשיו השאלה אם, מספרים, או לא מספרים