אולי אפשר לסחוב בחזרה לסיפון את העוגן שנתקע לי בין הצלעות ומכאיב לי בכל פעם שבן מבוגר עם עיניים כחולות וסמכות גילאית שיש ביננו אינטרקציה בא לדבר איתי או לידי או אלי, זהלא אמור להשאר חלק מ יותר נכון אמור היה להפוך לחלק מהארכיון המדופדף ולא אמ ור להמשיך ולכאוב לו, העוגן הזה, לכאוב לו שם להתמקם היטב בין צלע לצלע ולהזכיר את נוכחותו בגלי כאב קצובים ומעטים אמנם כן הן לא קיימים כלומר אך בקושי מזכירים לי את 34 בפעם ב שזה קורה, אבל גם הפעם ב הזה חייב לחדול את עצמו אם אתם מבינים למה הכוונה. אני לארוצה שיאחז בי אף עוגן אחר חוץ מהעוגן שלך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
