זה כאילו בכלל לא מעניין אותי... יש דברים שחבל שלא קרו לפני שנתיים כשהייתי חד קרן מזמר ששוכב עם הרבה אנשים. יש דברים שמנסים להידחק לי לחיים היום אבל אתה מבין שלי יש חבר לך יש חברה אז זה לא משנה כמה כימיה יש ביננו וכמה אני מגניבה (קילרית אמרת) בעיניך????. אין שום פואנטה. לא רוצה לרוץ א ית ך; רוצה לרוץ לבד. עוד עיגול ועוד עיגול ועוד אחד וסך הכל 8 קילומטר. בערך בקילומטר השני אני כבר מתחילה להרגיש ממש מאושרת. וזאת ההוכחה שלא  צריך להיות שיכורה או במעיין בשביל להיות מאושרת. גם בבסיס עם אפס שעות שינה וחרא אוכל אפשר להיות מאושרת. אמנם פה אני לא יכולה לאכול פאדתאי צמחוני ושוקולד לבן בלי סוף או ללטף את הכלבה שלי בלילה במיטה, אבל לרוץ אפשר, והרבה, וגם רמות ממונות אוהבות את זה שאני מבקשת להפסיק את העבודה בשביל לצאת לרוץ, אבל זאת לא הפואנטה אמרנו נכון. איפה היית בחיים לפני שנתיים,, ובעצם מזל שלא הכרת אותי אז, לא היה בי קמצוץ מכל זה. אפילו לא אחד