והנה המשקולת צונחת מטה, מטה, מטה

וצלב האבן מתנפח לו וחוסם לי לחלוטין את קנה הנשימה

יש מילים שעדיף שלא הייתי רואה ויש רגעים שעדיף שהיית מדבר בהם מאשר שותק, יש קשר אחד שכדאי לנו לשנינו להאחז בו בשיניים בכוחותינו האחרונים ויותר מזה, האם אני מדמיינת או שהפזילה למחוזות אחרים הופכת להיות מודגשת ואם כן אז בשמחה לך לשם מי אני שאעצור בעדך, רק להזכיר לך שאני קצת יותר טובה מהם בכל מיני דברים (אבל מעולם לא יכולתי לפרט ולהגיע לרמת הבגרות והאומץ הזו,) ולשקף, 

ואם אתה כאן איתי אז בוא נדבר על הדברים הפחות טובים הממש מלוכלכים אלו שמסתררים להם בצללי הצללים, לי קל להשאיר דברים שמה כי מספיק כבד לי על הלב, אבל מה איתך אולי תפתח פתח אולי יצוץ משם זאב או שניים, ירחרחו את האוויר בציפייה ויחזרו כלעומת שבאו כשיבינו שאין חדש תחת השמש ועולם כמנהגו נוהג

זה ממש ממש קומל ואין לי איך להציל את זה