אני לא יודעת מה נהיה ממני. מלוחמת למתלוננת מעייפה ומסופקת ללחוצה שלא מצליחה להרדם. אני לא יודעת להפריד עבודה מרגשות וזה פוגש אותי שוב ושוב בתפקיד קשה (לא רוצה להגיד מאתגר. רוצה להגיד קשה.) ובאוכלוסיה לא אפשרית ובמקום שפיזית לא טוב לי להיות בו. וכשגם השינה נקלחת ממני והלאה זה כבר סימן לדי ומספיק ותתאפסי (אולי אני צריכה להיות יותר קלה עם עצמי) ואולי לא לקחת כשלונות באופן קשה. כשלונות זה בסדר!!! כל החרא הזה שאת עוברת זה רק עוד כלי להתמודדות עם החיים ולמידה. זוכרת? תפרידי עבודה מרגשות, זה לא בריא לך

זה קשה כל כך לשכב במיטה סחוטה אחרי כל הטלפונים והנסיעות והכאבי ראש ולא להירדם. לא להצליח. זה דבר שאנשים חלשים מתמודדים איתו והנה אני, נהייתי לאישה חלשה. התקופה הזאת אולי כבר די לה.  אולי כבר די