יש כאלה שעות שכל מיני בנים והתחרטויות באים לי לראש ודורשים שם מקום. אין לי מה להביא לכם יותר מאז שאני כבר לא לביאה, סליחה יקרים שלי שהפכתם כולכם לקטנים יותר מאבנים באקווריום מעפן של דג מעפן שצריך להאכיל רק פעם בשבוע וגם אם לא הוא לא מת
אל תחפש אותי. לא כשאשתחרר ולא בכלל. תן לי לחיות בתוך בועת ה"מה היה קורה אם" הזאת לנצח. אני אוהבת לבלבל את עצמי בחזיונות משוגעים. במיוחד כשכבר שומדבר אחר לא נשאר לי.
תן לי.
יש שלוש שנים, יש קפריסין, יש אהבה. בוא לא נקלקל את כל הרגעים היפים האלה עם טבעת. טוב?