יכולנו לצאת עכשיו כדי להספיק להגיע להר עד הזריחה. אני יודעת מה יקרה: נישן עד מאוחר, נקום לארוחת צהריים במסעדה המגניבה של הקרפים עם הנוף לאגם, אחרי זה נחזור לחדר. אני אקרא והוא יראה סידרה, ככה עד הערב. ואז ניפגש עם איזה חבר שבדיוק סיים איזה טרק ונשים את הכביסה כדי שתהיה מוכנה למחר, לפני שחוזרים לקטמנדו. ואחרי זה שוב טיסות

אני חושבת על כל ה

טרקים שלא עשיתי כאן

כאילו זה משהו שאני מפספסת, משימה שדילגתי עליה

כל הג'וינטים שלא עישנתי

כל הפעמים ששמעתי עברית והסטתי מבט הצידה מהר

ועל כל הזריחות שאוכל לצפות בהן גבוה

מאיזה הר אחד

שאף אחד לא מכיר