זה לא פייר שעברו כלכך הרבה שנים ואני עדיין ממשיכה לחלום עליך. 

היינו בבית שלך ושל החברה החדשה שלך, היו שם גם חיילות שלי (גם על הצבא אני ממשיכה לחלום למרות שאני כבר לא שם..) והייתי צריכה להחזיר אותן הביתה, ידעתי שיש איזה שירות הסעות שעובד ושיקח אותן הביתה, אז הייתי רגועה, ובנתיים אני ואתה כל הזמן החלפנו מבטים וניסינו למצוא הזדמנויות להשאר לבד, באיזהשהוא שלב הלכת להתקלח ואני נשארתי עם חברה שלך ודיברתי איתה וצחקתי איתה, רציתי שאתה תשמע שאנחנו מדברות ומסתדרות, שאתה תשמח

יצאת מהמקלחת ובאיזהשהוא שלב הבנתי שאין את ההסעות שחשבתי, אז אתם עם הרכב שלכם תצטרכו להחזיר את כולנו. 

ואז החיילות נעלמו ונשארתי רק אני בבית שלכם.

היו בבית שלכם המון בובות כמו שלאימא שלי היה בגן שלה, אנתרופוסופיות כאלה מבד, בלי פרצוף, והבית היה בקומת מרתף כזאת

ואני רק חשבתי איזה כיף שאתה מסיע אותי הביתה, נוכל להיות ביחד למרות שזה יהיה גם עם החברה שלך

ואז מתישהו חברה שלך אמרה לי כשלא היית, "הוא אמר לי שהוא רוצה להשאר איתך לבד אחרי שהוא מסיע אותך" ואני שמחתי בלב ולה אמרתי באדישות "אוקי הגיוני לא, שיבדוק שאני בסדר ומגיעה הביתה כי כבר מאוחר" וכשאמרתי הביתה התכוונתי וחשבתי על הבית הישן במושב כאילו שאני עדיין גרה שם, ואני לא גרה שם כבר 4 שנים

ומאז רק חיכיתי שייגמר מה שנערך שם, כי נערך שם משהו שכולנו צפינו בו ביחד, כדי שתחזיר אותי באוטו, וידעתי שנתנשק וידעתי שאם תרצה יותר מזה אני אצטרך לעצור אותך כי יש לי חבר