זה היה נורא כמו פעם, היא שתתה מספיק אז כשהיא החליטה שהיא רוצה להיות זמרת על במה בהופעה של ארוסמית' זה פשוט מה שהיה באותו ערב. היא לא זוכרת איך קראו לבר. אבל הוא היה מעבר לקו הירוק (או שלא, תלוי את מי שואלים) והיו המון בדיחות על, מעון לנערות חוסות, חתולים, בדיחות פרטיות. הם העלו זכרונות מישראבלוג של פעם. אורגיות, תחרויות ציצי ותחת, זמנים יפים. ובעצם זהו. היא לא יודעת איך הצליחה להחנות את הברלינגו בלי לדפוק אותה עם כל הסחרור, או שאולי כן דפקה אותה, זה היופי ברכבים צבאיים, צריך מלחמה של ממש כדי להשאיר עליהם שריטה כלשהיא, ומה שקרה בלילה הזה היה קרוב להיות מלחמה של ממש, אבל לא הגיע עד כדי כך.

אז התחלנו לדבר על ארוסמית'. הברמן היה חמוד, והוא שם את כל השירים שהיא ביקשה ממנו לשים, כך שהדהדו ברחבי הבר. הם היו כבר לקראת סגירה, זאת שוב היתה שעה בלתי הגיונית, שלא קיימת, רק בלילות רווים אלכוהול, רק מעבר לקו הירוק (או שלא) והוא שמח לשיר איתה את קרייזי וקריינג, הם עשו דואט פרטי משלהם מעבר לדלפק ובמרכז הבר והיא השתמשה במשהו כמיקרופון, בקבוק או כוס או טלפון?

ובסוף הלילה החזירה את כולם לתל אביב. 

פעם תמיד היתה חוזרת במכונית של מישהו אחר. והפעם היא זאת שהחזירה את כולם.

איזה לילה מושלם.