שיירי הזיקוקים נופלים בדיוק מושלם אל תוך מי הנהר, אני לא יודעת מי המהנדס גאון שיצר ככה את כל הקומפלקס הזה וידע לחשב עד לאיזה גודל, רוחב וגובה הזיקוקים יגיעו כך ששייריהם ינחתו בדיוק במסגרת הרוחב, ולא יעברו את גדות הנהר? בכל שאר רחבי המדינה מלבד בערים הגדולות אסרו על הדלקת זיקוקים. כשרוב הקאנטון מרוכב מיערות דליקים יש סיבה ממשית לחשוש משריפות

זה היה מחזר מרהיב. עשרים דקות שלמות של זיקוקים שנורים ברצף, מסודר ומדויק, מתוך ספינה ענקית אחת בלב נהר הריין, ושומדבר לא חוסם את שדה הראייה כשאתה עומד על הגשר הגבוה מעל המים. הם לא חוגגים יום עצמאות, הם חוגגים national day אבא שלי הסביר לי. הם יעלבו אם תשווי את זה ליום העצמאות. כל מה שרציתי היה לקפוץ לריין בעצמי, ולנסות להחזיק בשייר, בגוויה שרופה אחת של זיקוק. לוודא בעצמי שאכן הדבר אמיתי

(כשהייתי קטנה והלכתי עם אימא לחגיגות בכפר סבא והייתי מסתכלת לשמיים כשהיו זיקוקים היתה לי מין תחושה, מפחידה ומסקרנת בו זמנית שעוד רגע ממש והזיקוק עצמו בעודו מתלקח יגיע ויפול ישר עלי. הרגשתי שהם שואבים אותי, שאני מתחתיהם, שממש בקרוב אני ארגיש אותם על בשרי את הזיקוקים האלה. הערב לכמה דקות, התמכרתי לתחושה הזאת שוב. בימי עצמאות אחרים עלינו לגג של סבא וסבתא לראות את הזיקוקים משם. בצבא לרוב הייתי סוגרת בעצמאות ובין לבין.. מעולם לא עניינו אותי במיוחד זיקוקים. עד עכשיו)