אני מפחדת שהוא יגלה את המיניות שלי ואז יימאס לו ממני. או שהכל יסבוב סביבה, סביב המיניות המזוינת, וזה יפסיק להיות טוב ויפה וטהור וראשוני ומרגש כמו עכשיו. אני אוהבת התחלות הן תמיד מצליחות לרגש אותי. לא משנה כמה מכות חטפתי וכמה בנים עזבו ויתרו השתעממו אני לא אפסיק להתרגש מהתחלות, מכל התחלה שלי, שהיא. לעולם

וזה מתקדם יפה, לפי הספר, דייט בים בבוקר, ועכשיו בסופש הזה הקרנה של הופעה בקולנוע - - זה מגניב, שהוא הזמין לכזה דבר ולא אליו הביתה, חשוב לו לבלות איתי בחוץ זה טוב, אבל הוא טרח לאזכר שיהיה שם חשוך. בקטע כזה, של - נוכל לעשות שם דברים. מיניים.

למה

זה כלכך מפריע לי? אני לא רוצה שסך כל חלקיי יסתכם במיניות שלי. סופסוף בא מישהו (וזה לא קרה כבר שנתיים) שמתעניין בי באמת, ויש משיכה עצומה ביננו ואני מרגישה צורך בלתי נדלה למשוך את הרגע עוד ועוד. לא לגלות לו לא לתת לו את מה שהוא רוצה. זה ממש מרתיע אותי

ואני לא יודעת ממה אני מפחדת

האמת שאני כן: אנלא רוצה שימאס לו. אני מפחדת שאחרי שאתן לו ימאס לו. זה קליאשתי ודבילי אבל ככה אני מרגישה. אני רוצה שהוא ימשיך להתעניין ביומיום שלי, לנצח, ושנמשיך עם המוזיקות וכל מיני סיפורים אחרים, כלכך התגעגעתי לשמוע ממישהו שהיה לו חרא בעבודה או שהבוס שלו עצבן אותו, כלכך חיכיתי לספר למישהו איך עבר עלי היום.... זה לא קרה לי שנים. שנים.

כל המערכות יחסים האחרונות היו דפוס חוזר ומוכר של שטחיות לא מתאמצת.

ועכשיו יש מישהו לא שטחי ומתאמץ

אני פשוט לא רוצה להרוס את זה עם מין. זה הכל