סטייט אוף מיינד של עלבון ואגו פגוע מאוד. אבל זה נסגר בתוכי מנטלית (אני מקווה,) ושומדבר שקשור אליו לא ישפיע עלי יותר (אני מאמינה.)

אימא אמרה לי שבחודש האחרון הייתי הכי בוכיה ופגיעה וחלשה רגשית שהיא זוכרת אי פעם, ואמרתי לה, בעצם בחודש האחרון זה היה קצת אחרי שהוא נכנס לחיי והתחיל לסגת,

אני שמה לב לכל הניואנסים ולכל השינויים הקטנים, להתלהבות העצומה בהתחלה כמו להבה של אש הרסנית מדי שהלכה ושכחה ושכחה. אני מאוד פגיעה ורגישה לזה שמפסיקים להתעניין בי. שמפסיקים לשים לב אלי. כלכך נהנתי בלילה הזה

שיצאנו, ונהגת ונסעתי לידך, כמה שהתגעגעתי לשבת במןשב ליד מישהו שנוהג במקומי, ונהגת מהר נורא והרגשתי בחללית והחזקתי לך את היד והרגשתי מוגנתועטופה, והיו עוד כמה מקומות כאלה שהרגשתי איתך עטופה ומוגנת בהם אבל אחרי זמן קצר מדי זה נגמר, ורק הדמעות החליפו את זה

הדמעות שהדחקתי, בכיתי המון בחודש האחרון, יותר מתמיד ויותר מדי, ולא בגלל עבודה ולא בגלל לימודים - - בגלל גבר שלא קשוב אלי, שעסוק בשלו ואני לא מצליחה ללמוד

ללכת בזמן עד לרגע שזה שורף כלכך ואנלא יכולה כבר לשאת את זה

כלכך רציתי שזה יעבוד. רציתי שתראה שאני מתאמצת גם, אני מגיעה למרכז, אני כאן, אני זמינה, אני מפנה מהזמן, לא ראית את זה, בחרת לא לראות. ואין מה לדבר על סקס בכלל

אני לא מבינה את זה. אני כוסית ויפה ושווה וחכמה. זאת אמת מוחלטת שאני יודעת עמוק בפנים שהיא נכונה. וגבר שלא מתייחס אלי כמו שהייתי רוצה לא צריך להיות לי בחיים. אז מה אם הוא כבאי ושוטר ומחלץ ומציל ועוד כמה דברים. וממש גדול פיזית ועוד כמה דברים

אני צריכה שימשכו אלי כל הזמן ולא רק בהתחלה

אני צריכה שיחזרו אחרי

אני צריכה שיתעניינו בי

אני צריכה שיהיו שם. 

אני צריכה להרגיש רצויה 

ולא בוכיה

חודש שלם מאז שהכרתי אותך.