קשה לי להסביר מה עובר עלי בכמה משפטים אז כמובן שגם הפוסט הזה ייצא ארוך מאוד ומזל שאני לא צריכה לכתוב איזה משהו מהוקצע ונהיר, איכשהו קוראים אותי פה לא משנה איזה שטויות אני כותבת, כבר שנים. וזה נחמד. הצורך להוציא תמיד יש אותו. אז ככה,

ביולי הולכת להיות מהפכה. פתאום נזכרתי שגם ביולי של לפני שנתיים וחצי קרו הרבה דברים. הפרידה מהאקס הארוך (מאז לא היה שום אקס ארוך אחר, או קשר של יותר מחודשיים, או קשר בריא, נתונים עצובים קצת, לא? אבל מה עם כל הדברים האחרים שהשגתי, הם שווים משהו גם כן, לא?) והתחלתי לעבוד במקום עבודה הנוכחי ואת התואר והתקבלתי לתכנית בדרך פלא למרות שבכיתי בראיון קבלה והכל פתאום קרה, שיפט מטורף בחיים שלי, ומעבר לחיפה, והכל עשיתי לבד.

נגד מליון אנשים שאמרו לי שאני לא אצליח (אפילו בבלוג אז קיבלתי תגובות מאנשים שלא מכירים אותי שאני לא אצליח, ועל אחת כמה וכמה מאנשים שמכירים אותי,) אבל הצלחתי לעשות את זה ולשלב תואר עמוסעמוסעמוס ותכנית מצטיינים (לעיתים היו כמה במקביל) ועבודה של 24/7 שנותנת לי דירה שאני אוהבת מאוד לגור בה ו3 ארוחות ביום ועוד כמה הטבות נחמדות שאני מברכת עליהן יומיום, במיוחד בתקופות מבחנים שפשוט נותנים לי לעשות פחות או יותר מה שאני רוצה ולהעלם ליומיומיים וללמוד. 

אוח זה נהיה חופר מדי, סליחה על זה. 

מה שרציתי לכתוב זה, שהכל הולך בהצלחה יתרה ומעבר למצופה וממוצעי ה90 פלוס נשארים להם איכשהו כל שנה מחדש, אז לפי התחזית האופטימית ביולי אני באמת הולכת לסיים את החוזה בעבודה, ואת הלימודים במקביל. 

יש לי עבודת גמר ענקיסטית לכתוב במסגרת התכנית מצטיינים ולקח לי כמה חודשים למצוא מנחה אבל מצאתי אותה סופסוף. היא אשת צבא היסטוריונית (דומה לי מאוד בהרבה דברים) אני מעריצה אותה ברמות שקשה להסביר, לקחתי איתה קורס הסמסטר הזה שהשקעתי בו והיא ראתה את זה, אז פשוט היום בסוף השיעור ניגשתי אליה (בפעם העשרים, אני חושבת שלא היה שיעור שלא הייתי ניגשת אליה בסופו לדסקס על דברים) והסברתי לה שאני ממש חייבת למצוא מנחה ומצאתי כבר שניים אמנם שהסכימו אבל אחת מעבודה סוציאלית ולא מבינה מה אני רוצה מהחיים שלה והשני ממדעי המדינה ורוצה שאני אכתוב נייר עמדה משמים.... בקיצור, את היא אני אמרתי לה, (סתם לא אמרתי לה את זה,) אבל רציתי לומר לה, את היא אני בגדול ואני שואפת להיות את, והיסטוריה נורא מעניין אותי ואת אשת צבא היסטוריונית ואת תקבלי את הנושא שאני רוצה לכתוב עליו ותנחי אותי ותיהי בראש שלי ואותך אני רוצה. אותך!! למרות שאמרתי לה את זה במילים אחרות לגמרי אני מניחה שהיא הבינה בדיוק את המסר הזה ממני, והסכימה, בהתנדבות מלאה להנחות אותי בעבודת גמר, כי היא בכלל מרצה מן החוץ. בקיצור הדבר הזה נפתר, 

וכדי לסיים את התואר עד יולי אני צריכה להגיש עבודת גמר גדולה יותר מסמינריונית וקטנה בקצת מתזה של תואר שני עד יולי! זו המטרה הקרובה הגדולה שאני יודעת שאני הולכת להגשים אותה, כמו את כל הדברים האחרים. 

חוץ מזה יש לי עבודות הגשה גדולות וקטנות, מבחנים גדולים וקטנים, וכל מיני דברים אחרים על הראש, והכל לרוב מצליח להסתדר... בלי שאצטרך לא לישון בלילה או לוותר על התחביבים שלי, (אני באמת צריכה לרוץ היום,) אני גם מתכננת לרוץ חצי מרתון בסוף פברואר, אני ברמה שאני מצליחה לרוץ כרגע 10 קילומטר פעמיים בשבוע ולהתעייף מזה מאוד אבל לפחות אני לא נפצעת ולא מתעייפת יתר על המידה אז כנראה שאני בכיוון טוב. 

אז אלו הדברים הרגילים. התחלתי גם טיפול פסיכולוגי. זה עושה פלאים. הצלחתי להגיד ל3 אנשים שונים השבוע (שאחת מהם היתה אימא שלי) דברים שהפריעו לי בהתנהגות או באמירות שלהם. דברים שישבו עלי תקופה וחשבתי עליהם ולא הצלחתי להוציא בשום זמן אחר. אז השבוע הוצאתי את זה. זה נשמע קל לאנשים אבל לי אףפעםלא היה קל להגיד מה מפריע לי והייתי אוגרת, נטענת, מתפוצצת בסוף, וכו. אז זה סופסוף יצא והרגשתי כאילו לקחתי מלא אבנים ששקלו כמה קילואים טובים מהבטן שלי ופשוט השלכתי אותן החוצה - בקלילות, וזה עשה לי כלכך טוב. 

ומה יקרה ביולי - - נניח שכל התכנונים יזרמו כהלכה, אני רוצה לנסוע לטייל, לזמן לא מוגבל, ומתישהו להתחיל לעבוד מרחוק, כי אני אדם כזה שלא יודע רק לנוח או רק לטייל, תמיד אני צריכה להעסיק את עצמי במשהו, הdigital nomadיות הזה ממש מדליק אותי ואני חרמנית על זה בטירוף ובא לי שזה יתחיל כבר, אני מחכה לזה נורא. 

רק עוד חצי שנה.

!