אני ככל הנראה אסיים את הפרק הראשון השבוע בעבודה על הלוחמות - אין לי ממש ברירה, כי שבוע הבא אני נוסעת (או רוכבת, כי אני נוסעת ברכבת) לעבוד בצרפת ל3 שבועות, ואני לא אצליח להתקדם שם בעבודה.

הסמינריונית בפסיכולוגיה לא מתקדמת טוב אם בכלל, וזו בעיה גדולה. התכנות של הניסוי מוכן ורץ אבל יש בו המון בעיות שצריך לתקן והמתכנת לא הכי זמין וגם לא השותפה שלי. אבל כשאנחנו כן נפגשות היא מזכירה לי שאני לא לבד בזה ושהיא איתי והכל - טוב, זה לא מרגיש ממש ככה. הלוואי שזה יהיה מאחוריי כבר.

חוצמזה עברתי לגור בשווייץ סופית - בעצם זה לא מה שסופי, כי אולי אעבור לגור במדינה אחרת, מה שכן סופי זה שעזבתי את ישראל. אני לא רואה שם עתיד, לא רואה שם את עצמי עושה תואר שני, הדבר היחיד שאני מתגעגעת אליו בה מאוד זה ים, ואת האפשרות שהיתה לי (הפריווילגית מאוד עכשיו כשחושבים על זה) לרדת לים כמה פעמים שאני רוצה בשבוע, ולעשות בו את כל התחביבים שלי.

אין לי את זה פה ובגלל זה אנלא חושבת שאני אגור בשווייץ לאורך זמן. הרים ויערות ושבילים ופרות ונוף ואוויר זה נחמד, אבל זה לא משתווה לים, לדברים שאני יכולה לעשות בים, ולהרגשה הטובה שיש לי אחרי הדברים שאני עושה בים. (גלישה וכל השאר).

אבל בישראל יש המון בעיות שאני לא מוכנה להכיל יותר ויחד עם זה שיש לי משפחה כאן היו לי המון תמריצים לעזוב.

יש לי כמה וכמה תכניות לעתיד ואני לא יודעת מה מבניהן אני הכי מעדיפה.

קודםכל הטיולים, אבל הוכחתי לעצמי כבר שטיולים זה משהו שמשתלב בחיים עצמם ולא מטרה בפני עצמה. אני גם ככה לא אדם שיכול להיזרק עכשיו בהודו לחודשיים בלי מעש - אחרי כמה ימים או שאתחיל לחפש משהו להתפרנס ממנו או שאתחיל ללמוד משהו, גם אם זה סתם יהיה שפה חדשה.

ומתוך המסקנה הזו עולה שטיול זה לא מטרה בפני עצמה, זה השתלבות בחיים עצמם.

אני יותר ויותר חושבת ברצינות על תואר שני בhumanities כלשהם, פשוט החוג שירשה לי להמשיך את המחקר שמעניין אותי ולהתפתח בו ולהתפתח גם ממנו לנושאים אחרים.

זה יכול להיות תואר שני במגדר, אבל גם תואר שני במזרח תיכון או בהיסטוריה או בלימודי מלחמה (יש את כל התכניות האלה בכל מיני אוניברסיטאות) בכל אחד מאלו אמצא את הנישה שלי ואת הדבר שאני רוצה להמשיך ולחקור, וכנראה גם להתקדם לדוקטורט.

באמת שהחוויה באקדמיה בתואר הראשון היתה ברובה טובה, חוצמהמבחנים בפסיכולוגיה והקורסים המעצבנים בסטטיסטיקה - כל השאר: הקורסים בספרות, בהיסטוריה, בצבא-חברה, העבודות שכתבתי, כל הדבר הזה היה דבר מאוד מהנה בשבילי והרגשתי בו מיצוי אדיר, אבל גם שיש לי עוד מה לעשות ומה לחקור ומה ללמוד, ובגלל זה אני רוצה להמשיך וארגיש החמצה אם לא.

יהיה הרבה יותר קשה ללמוד באנגלית גרידא אבל אני כמובן אצליח לעשות את זה, אם אני מספיק רוצה.

אני חושבת שאני מספיק רוצה.

יש לי קובץ אקסל שאני עורכת כל כמה ימים עם אופציות לאוניברסיטאות להתחיל ללמוד בהן ב2023. ויש חברה ישראלית שנותנת שירותים שמסייעים בכל התהליך של האפליקיישן לכל האוניברסיטאות כולל השגת מלגות, וקבעתי איתם פגישה מחר.

טוב, אני חושבת שאם לא באמת הייתי רוצה את זה אז לא באמת הייתי פועלת בכל הרבדים בשביל להשיג את זה.

אני חושבת על אלטרנטיבה - כי ממשהו הרי אהיה חייבת להתפרנס אם לא אעשה תואר שני - ואני יודעת שאוכל להתקבל למשרה בהייטק אם רק ארצה, או בכל דבר אחר - ואני חושבת על עצמי מעבירה ככה עוד כמה שנים, ולא מרוצה ממש, כי זה פשוט לא יספק אותי.

אני חייבת אתגר.

אז זה האתגר הבא ואני צועדת לקראתו. אני מסתכלת בעיקר על תכניות באנגליה ובאירופה. אני גם ממש רוצה לנוח מתישהו אבל עוד לא יודעת מתי זה יקרה, וזה מתנגש עם זה שעוד לא סיימתי את התהליך הקודם (העבודות גמר של התואר הראשון) וכבר מתחילה תהליך חדש.

אבל זה חזק ממני? אני חושבת.

וחוצמזה, כמו הטיולים. נחים בין לבין.

כמה נ.ב. חשובים:

- הוכחתי לעצמי שאני עדיין יודעת להיפתח לגבר, להרגיש ולהכניס אותו לחיים שלי. היה לי סיפור קצר ואינטנסיבי עם גולש קיט שפגשתי באחד החופים, תוך כדי שחיליתי בקורונה והייתי בשיא האריזות לקראת המעבר לחו"ל

סיימתי את זה לא רק בגלל המעבר אלא גם בגלל שהוא לא מתאים לי באופן כללי - אבל היה מאוד נעים לדעת שאני עדיין יכולה לפתוח את הלב שלי לגבר ושזה לא לוקח כזה הרבה זמן. יש לי זכרונות טובים מהקשר איתו למרות שקרו שם גם דברים מאוד דרמטיים וקצת מופרעים

- התהליך של המעבר היה קשה מאוד ואני חושבת שבגלל זה לא הצלחתי לכתוב כאן כל יולי? למכור את כל הדברים שיש לי בבית, למסור למרכז לפליטים אוקראינים את מה שלא מכרתי, לארוז ספרים ובגדים בארגזים ומזוודות ולשלוח, זה היה מעצבן אבל זה מאחוריי.

- החיים בשוויץ רגועים אבל כפי שכתבתי אני לא רואה את עצמי חיה פה לאורך זמן - רק כמין תחנת ביניים כזו שאפשר לשבת בה ולסיים את העבודות של התואר.

- הספקתי גם להיות ליומיים בברלין ובספטמבר-אוקטובר אני רוצה לנסוע או לצפון איטליה, או לטורקיה או ליוון - לגלוש קיט. סופסוף.