סיקדמתי (שזה לסכם-אקדמאית, שזה שונה מלסכם סיכום רגיל) כמות רצינית של מאמרים היום ואני שמחה על קצב ההתקדמות.

החיים בקאנטון באזל רגועים. האתגר שלי כרגע הוא לדבוק בשגרה, שהיא להתקדם בעבודות, שעלולה להיות משעממת לעיתים, 

ולכן אני מנסה לגוון לעצמי את החיים ככל האפשר.

שזה אומר יום אחד ללמוד בבית, אחכ יומיים רצוף לנסוע לעיר ולמצוא מקומות שונים להתנחל בהם לאורך שעות עם הלפטופ ולהתקדם במאמרים. 

היום הגעתי במקרה למקום כזה, שהוא הכלאה של הול גדול עם בית קפה או ספריה, אין לי מושג באמת מה ההגדרה של איפה שישבתי אבל היו עוד עשרות אנשים עם לפטופים סביבי וזה נתן לי המון מוטיבציה להתקדם וגם לגיטימציה לא לרכוש בו כלום (חסרון בבאזל ובשווייץ בכללי: הכל יקר). 

אבל יש לי כאן כבר מאגר ספריות שאני יושבת בו כשלא בא לי לשלם 5 פרנק על קפה בינוני, ובאופן כללי אני ממש מתאקלמת בעיר.

המאמרים שאני מסקדמת מרתקים בעיניי, ושמתי לב שאלו שאני עוברת עליהם שוב עכשיו, אחרי שכבר הפרק הראשון מאחוריי בואכה הפרק השני, איכשהו מרגיש לי שיש לי עכשיו יותר כלים לסכם אותם כמו שצריך,

אולי אני יותר מבינה עכשיו את הבסיס התאורטי אחרי כל העמודים והניתוחים והעריכות של הפרק הראשון,

אבל הדברים יותר מתיישבים לי, מבחינת התאוריות שאני קוראת ויכולה להתאים למקומות השונים שאני צריכה. 

היעד זה בשבוע הבא להתחיל לכתוב ממש את פרק 2 שזה אומר שעד אמצע-סוף ספטמבר לסיים לכתוב אותו.. ואז יישאר פרק 3 וזהו. 

ומה עם העבודה בפסיכולוגיה? אנחנו לא יודעות. לא פאקינג יודעות. אני והשותפה. כי המרצה שוב לא עונה אחרי שלפני 10 ימים ענה בפעם האחרונה.

אני באמת חושבת שזה מחדל נוראי ובושה גדולה לאקדמיה שמעסיקה בשורותיה פרופסור מפוזר שנעלם לסטודנטים שהוא מנחה וחונך אותם בלי להגיד ולהודיע ולהתריע.

היום לכל בנאדם יש פאקינג פלאפון שמתריע כשפאקינג מקבלים מיילים, אחרת אי אפשר להתנהל בעולם. 

ועוד יותר אם אתה מרצה

באקדמיה! איזה מן דבר כזה לא לענות, להעלם לחודש שלם, ואחרכך לשבועיים שלמים?

אנחנו תלויות בו. אני תלויה בו. בשביל להשלים את התואר שלי. ואחרי שהוא יענה אני אשלם למי שצריך מה שצריך כדי לסיים את הסמיריון המזדיין הזה כי העתיד שלי לא בפסיכולוגיה אז לא אכפת לי בכלל שכל העבודה תהיה קנויה. גם לשותפה שלי לא אכפת.

העתיד קצת לא ברור כרגע, עדיין. 

אני לאיודעת אם אני רוצה ללמוד בהולנד או להמשיך לתואר שני בפתוחה. יש תכנית בהיסטוריה ויש מלגת מחקר למצטיינים בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים.

האוניברסיטה הפתוחה תאפשר לי ללמוד מכל מקום שאני רוצה בעולם, וגם לדוגמה לקחת סמסטר הפסקה כדי לעבוד המון ולהמשיך למממן לעצמי את החיים לאחר מכן. 

הדיל הזה נשמע לי טוב.

חסרונות: התואר יהיה בעברית, שזה פחות מאתגר מללמוד תואר שני באנגלית. (למה אני רוצה לאתגר את עצמי כל הזמן? לא מספיק כל מה שעשיתי עד עכשיו וכל הקשיים שעברתי?)

אני עוד תוהה על הקנקן של העניין הזה ולמזלי גם לא צריכה להגיע לשום החלטה עכשיו. 

עד סוף נובמבר חייבת לסיים את העבודות כי אני טסה לסנגל לחודש עם אימא. 

כל דצמבר נהיה שם.

אחכ אחזור לשבוע לשווייץ. ואז חודש, לאורך ינואר, עובדת בבית מלון באלפים הצרפתיים שוב.

אחרי זה צריכה לדאוג לעצמי לחופשת קייט דחוף.