בבוקר שאחרי האוסטרלי שלח לי הודעה נוסח "נייס טו מיט יו, תנקס פור דה דאנס, אנג'וי יור הולידיי" וסמיילי שמח. בתגובה שאלתי אם הוא כבר הלך. ושאם לא, "קאם טו סיי גודביי ביפור יו ליב" ובראש כבר דמיינתי את הנשיקה שאתן לו, זאת שסירבתי לתת לו בלילה שלפני, כשרקדנו, כי ידעתי שהדיג'יי מסתכל עלי והעדפתי אותו (ספציפית לאותו ערב). אבל באותו בוקר האוסטרלי כבר לא היה שיכור ובאמת שרציתי להיפרד ממנו על החוף בצורה יותר אינטימית שתבהיר לו - כן נמשכתי אליך חבוב, המהלכי מייקל גקסון שלך היו מגניבים, פשוט היית שיכור מת ועכשיו אתה כבר לא, והבחירה עם מי לסיים את הערב היתה נתונה בידי. והעדפתי פיכחות וגובה ויופי של דיג'יי מקומי אבל גם מאוד אינטרנשיונל... על פניך, אוסטרלי גולש מקועקע וחתיך העולמות, להשאיר אותך לבוקר שאחרי בהחלט יכול היה להיות רעיון חביב -

הוא ענה שהוא כבר בשדה תעופה, שלא הספיק להיפרד מהרבה אנשים, ושבטח עוד ניפגש איפה שהוא בעולם שוב, ובים. חלום הנשיקה שלא היתה נגוז במהירות וכמעט הרגשתי אותו שוב מרפרף עם האצבע שלו על השפתיים שלי, לצלילים של קניה ווסט אחד אנטישמי, כמו בלילה שלפני.

כל מדינה מוציאה ממני פנטזיה אחרת. בפיליפינוז הייתי הכי אקסטרוורטית שיש, האנשים היו הכל בשבילי ונהנתי מיצירת הקשרים האלו, בין אם ל5 דקות או ללילה שלם. פה בסנגל אני מגה אינטרוורטית פרסון. בעיקר עם הלימודים שלי והאנגלית (מצאתי קורס מצוין וגם נרשמתי לאתר Cambly שבו מדברים עם נייטיב-ספיקרז כל יום חצי שעה! כל יום! אפשר לבחור ממבחר של מורים מכל העולם בכל זמן נתון... זהמגניב בטירוף) הולכת לישון שיא המוקדם, מתעוררת כל יום מוקדם בבוקר ומסיימת את רוב המשימות ככה שרוב היום פנוי לגלישה, מנוחה, קריאה. מתאמנת הרבה על להקריא באנגלית גם, ועל להגיד את הr המעצבנת כמו שצריך, יש לי בעיה גדולה עם המילה require, עד עכשיו בדיבור באנגלית התגאתי במבטא ישראלי וברררר' ישראלית והחצנתי את זה, אבל בשביל הבוחן בIELTS שישוחח איתי זה לא יהיה טוב מספיק ולכן בחודשיים הקרובים חייבים לעבוד על הr ועל מילים כמו require כדי להוציא מעל 7 במבחן המזורגג.

מה יש מולי בנוף עכשיו: אני על הגג של ההוסטל. הים מרחק 20 מטר ממני. בכביש שביני לבין הים עוברים מדי פעם סוסים עם עגלות. יש פה המון כאלו - כמו בימי הביניים פחות או יותר. הסוסים נראים קטנים, רזים, ודי מסכנים. אני משתדלת לא לשפוט. בחוף יש בכל זמן נתון הרבה מאוד סנגלים שעושים המון ספורט. בכלל ספורט זה דבר מאוד חזק פה, בפיליפינים לא ראיתי ככה אנשים יוצאים כל יום בשקיעה לעשות אימונים, תדמיינו 30 קבוצות כושר קרבי מתאמנות בעת ובעונה אחת על רצועת חוף אחת ארוכה, ככה זה נראה פה בערך, רק שהם לא עושים את זה בשביל להתכונן לצבא שלהם - אני מניחה, והאנשים שעושים את זה הם בעיקר גברים בגילאים שלי אני מניחה, פשוט כי ספורט חשוב להם. זה יפה לראות. אבל זה לא דבר שאפשר לצלם. הגלים פה דופקים, כל יום כל הזמן. לא גלשתי אתמול וגם היום כנראה שלא כי כבר כמה ימים אני לא מרגישה במיטבי. אבל אני כן עובדת המון ולומדת המון והדברים מתקדמים טוב בספרה הזו.

יש פה בנים חתיכים ממש בהוסטל, כמה ספרדים, אנגלים, ארגנטינאי שהגיע אתמול ונשאר גם הוא לחודש, הם יפים אבל לא... כלומר, יפים בראד פיט כזה. יופי מנותק שלא גורר בהכרח משיכה. והם גם גולשים ממש טוב. 

אני באינטרוברטיות שלי לא נשארת מאוחר אחרי הארוחה לשתות איתם בירות ולשוחח איתם. בכללי אני לא מאוד - כלומר אני כן מאירת פנים אבל לא נסחפת לשיחות כמו בפיליפינים. זה פשוט סטייט אוף מיינד כזה שאני זקוקה לו עכשיו.

יש פה גם כלבה ממש חכמה שיודעת לפתוח דלתות לבד, גור חתולים שבטוח שאני אימא שלו וכל הזמן מתכרבל עלי ולומד איתי. והמון המון עופות דורסים ויפים מאוד שחגים ממש ממש נמוך באוויר