אבל אין לי עכשיו. חזרתי לשווייץ הקרה והערפילית, 10 ימים של ריכוז חסר מעצורים, ללא היסחי דעת, כדי להתקדם בלימודים לIELTS כמה שיותר. והולך לי כבר יותר טוב האמת: בשמיעה אני מצליחה להבדיל בין פלורלז ליחיד, בקריאה אני מצליחה להבין יותר מה רוצים ממני, בכתיבה אני חושבת שגם המצב כבר לא בקאנטים, ובדיבור אני הכי משגשגת כי יש לי מורה פרטי מאנגליה שגר כרגע ב(פרו או צ'ילה אני לא זוכרת) ואנחנו מדברים יום יום חצי שעה על דברים ואני מקריאה לו כתבות מנשיונל ג'אוגרפיק על שודדי ים וויקינגים והוא מתקן לי את הפרוננסואיישן.

אני וסנגל ממשיכים לדבר. אחרי שאת השיחת וידיאו הראשונה שהוא ביקש לעשות סיננתי, כי אימא שלי היתה בבית והקירות דקים ולא היה לי קשר לשאלות ולהוכחות שלה אחרי זה (היא היתה נגד הקשר הזה מלכחילה, אבל מה היא מבינה)

אבל יום אחרי זה, אני יצרתי איתו קשר, הייתי ברכבת בדרך חזרה מפגישה באוניברסיטה העתידית שאני כנראה ואולי ואם תרצה השמית אלמד בה בשנה הבאה וביקשתי ממנו שיתקשר בוידיאו.

והרגשות ניצתים בבת אחת כאילו מישהו הרים איזה שאלטר והדליק בתוכי את הכל לרמה של בעירה נוצצת ומרוגשת. והוא כזה יפה, אלוהים ישמור. כזה יפה בוידיאו, ויפה בדברים שהוא אומר לי, ויפה במשיכה שלו אלי, ובמילים שלו שאני מבינה, ובמילים שהוא לא אומר שגם אותן אני מבינה. הכי מבינה

והשיחה ברכבת לא ממש קצרה, ואני לא יודעת אם זה מפריע לאנשים אחרים אבל לא אכפת לי.

ומאז היו עוד כמה כאלה. יש לי כמה בעיות עם הסיטואציה: 

לא יצאתי לטיול כדי שגבר יכבול אותי. במיוחד כזה שלא יכול להציע לי את מה שאני רוצה. (את כל מה שאני רוצה). הוא יכול להציע לי חלק נרחב מזה אבל  לא הכל. ואפילו שאני יכולה להתפשר על מישהו שלא יציע לי הכל: אבל יציע לי יותר מאשר... זה. עוד קצת ועוד כמה.

לא נסעתי כדי לחשוב הרבה על גבר אחד או לבכות בגלל גבר. אבל זה מה שקרה ואני יודעת מה הפתרון לזה: פשוט, קל, כמו שתמיד היה. הפתרון לזה הוא גבר אחר.

אבל אין לי פה עכשיו. יש את אנשי הטינדר\אינסטגרם של ההתכבויות שלא ממש מעניינים אותי ולא עניינו אף פעם (אני לא יודעת למה אני נכנסת לטינדר עדיין, סתם מההרגל של הגלילה. לא נפגשתי עם אף אחד משם בשנה האחרונה. מאז החורף הקודם והבחור מהטכניון)

לא יהיה לי פה עכשיו. אולי בפורטוגל אפגוש מישהו. אולי אצליח לפתוח את הלב לעוד מישהו. ואני מקווה שלא אתאכזב כשלא יהיה לו את החום והחיוך והשמחת חיים התמידית שלא תלויה בדבר של סנגל. המדינה הכי מלוכלכת שהייתי בה... לכלוך ממכר. ממש. והאנשים הצבעוניים. ושומדבר שקורה לא מבאס אף אחד. פשוט שום.

כי אחרת איך אפשר לשרוד את החיים שם.

הוא

גרם לי לדמיין את עצמי אימא. איתו. עם תינוק שלו. כי לפני ששכבנו בפעם הראשונה הבהרתי לו "no baby", יש לך קונדום, והוא ענה שכן, וחייך אלי ואמר, "את לא רוצה תינוק ממני", ואמרתי לו, "לא", ובמחשבה שניה, "לא עכשיו", וברור שזה היה בלהט הרגע ובפנטזיה של אותו הזמן,

אבל הרבה אחרי זה הרהרתי בזה, נשארת שם גרה איתו בדירה עם השותף ועוד איזה חבר שמתנחל אצלם, נותנת לו להחליט על הכל בשבילי כי ככה זה שם עם הגברים והנשים, ויש הרבה פעמים שגבברים מתחתנים עם שתי נשים שם ויותר, זה עדיין קורה וזה מצמרר אותי מאוד לחשוב על זה, על האישה שצריכה לחלוק עוד אישה, כי לאישה עצמה לא תהיה הפריווילגיה - להתחתן עם שני גברים למשל, זה לא הדדי וזה לא מאוזן וזה בדיוק אבל בדיוק מה שמפריע לי,

אבל אולי אני קצת צריכה את זה גם, שיחליטו בשבילי ויקחו לי את חופש הבחירה, אתה רוצה לעשות תינוק עכשיו אז בסדר זה מה שיקרה, ונגדל אותו ביחד ואני אהיה הרבה בבית ואשכח מכל החלומות הגדולים, תואר שני בג'נבה ליד אגם הברבורים, קורס מדריכי קיט בדרום ספרד, המון טיסות, המון ג'ט לגים, המון מאהבים פונטציאלים ללילה אחד או לכמה, מסיבות, דיג'יי, קח ממני הכל ותן לי ילד ממך ואני אגדל אותו בסנגל המלוכלכת ואגור איתך באותו הבית. ואתה תחייך אלי תמיד ותספר לי כמה שאתה אוהב אותי ואת החיוך שלי ותפרנס אותנו ואלו הם יהיו חיי.