הגעתי למסקנה העגומה והתובענית שאמשיך להשיב בחיוב לכל מי שרק

יקרא לי ולא התייאשתי עדיין

מלרדוף אחרי השמש שעוד שעה קלה שוקעת.

אספיק להשתזף עוד בכל הכבוד הראוי לכך. ותודה לכם על המגבת הפרושה ועל כך

שהרוח לא פרעה את השיער שלי יותר מדי; כך המבטים לא מסתתרים לי ואני יכולה להנות מכל זוג וזוג

עיניים 

ולהשטף בזהוב הזהוב הזה. 

תודה לכם

-(הבן 42, עתיד) "יפה לך הכלי הזה בין הרגליים" הוא אמר די באומץ

"מחמאה נדירה" לא שיקרתי לו. מי עוד היה מעיז חוץ ממנוסה וותיק בעניין.

(אני ברת בריחה דלת אמצעים אבל כל כך קל לתפוס אותי שוב אם רק הייתם יודעים)

אמנם זו היתה תמונה מאוד לא מינית אבל גם מאוד קצת כן "התחתונים שמציצים בהחלט מעירים את האריה שבי"

אם הוא רק היה יודע שיש לו עסק עם בת (חתיכת בת) מזל אריה. הא.

-(הבן 25, אוגוסט האחרון) עוד מעט נובמבר.  הוא    אמר שבנובמבר הוא יחזור לו מהגרמניה שלו.

בפעם שעברה שנוצר קשר קיללתי אותו וחסמתי אותו שוב מחיי

אבל עם שטף מחמאות מתנות ליקוקים חדש לא אצליח להתמודד לעד, אני קלה וזה מבחיל אותי . לפעמים.

-(הבן 27, מי זוכר ממתי) "אני צריכה ידיד תל אביבי חדש" אמרתי לה. (היא רוצה לעשות איתו במקומי את שיחת "יחסינו לאן" ולהלקות אותי על זה שאני לא עושה את השיחה כבר מליון חודשים. הבעיה היא שלא צריך שום שיחה, הבעיה היא שהיא לא מבינה שאם כבר אז היא צריכה לעשות גם איתי את שיחת "יחסכם לאן" כלומר, עם שנינו, כלומר, אף אחד מאיתנו לא באמת רוצהצריך שהיחסים האלה יגיעו לשומקום)

וזה כל היופי

-(הבן 42, עתיד) אם זה לא היה ברור. אקשן בן 42 הצטרף לזירה. לא הרבה אחרי שיגיע נובמבר ני(פגש/זדיין/פרד) וחוזר חלילה 

אני כנראה הרבה יותר מונוטונית ממה שחשבתי (?)

-(הבן 33, אמצע-סוף 2012) הוא מקעקע עכשיו אנשים באיים הקאריביים. העלה תמונות לפייסבוק מהסטודיו החדש שלו אני קצת

מצטערת על זהש לא חזרתי שוב בפעם האחרונה שהוא קרא לי, להיפרד כמו שצריך , אולי הייתי צריכה למחול על כבודי ולרדת אל העם ולהתנסות במנהג המביך משפיל עד עפר הזה, להפרד כמו שצריך, פעם אחת

מאדם טוב בסך הכל שגרם לי להרגיש טוב בסך הכל בתקופה מסוימת אי אז בהיותי צל של צל של ענן שחושב שהוא מאושר. (היחיד שהייתי מרשה לו להעיר אותי מוקדם בבוקר ועוד עם ויברטור, היחיד שהצליח לגרום לי לגמור בשרשרת מקוטעת, היחיד שהרשתי לעצמי להיות איתו זונה חופשיה וגופה עייפה והו כמה שהוא נהנה מזה. ואפילו על הסמים שלו סמכתי ועל האלכוהול שלו. ועל העיניים האינדיאניות הוא בסך הכל רצה לחבק מישהי בלילה ולהביא לה גם מעיל וכפפות ולגרום לה קצת נחת זה בסדר אם מעורב בזה ג'וינט או שניים ועוד יותר עם באנג שנשאפות ממנו 3 שאיפות בכל פעם לפני שהולכים לישון, אחרי הגמירה, לפני שהולכים לישון פעם שניה, באמצע הלילה וגם איך שמתעוררים.

למה סירבתי להצעות שלו לסופשים מפוארים, למה כלכך הרבה לא כשהוא כל כולו היה גוש של כן. אולי הרבה יותר היה לו להעניק לי מאשר סקס ארוך וגוף נפלא וסיפורי הודו, זה כל מה שהייתי מוכנה לקבל

ואני מבינה את זה ממרחק של חודשים ארוכים וכמה מדינות ארורות.

זה עצוב זה אומר שרק אם תטוסו רחוק ממני ויעברו כמה שנים אחזור לחשוב עליכם ולהצטער לגביכם. כל עוד אתם קרובים וזמינים אני לא מקדישה לכם בדל שברירי של מחשבה אחת וכלכך כלכך הרבה מתפספס

זה לא עצוב?

-(הבן 27, מי זוכר ממתי,)  אם היה בים היום היה משכנע אותי(באופן סופי הפעם) לחשוף פיטמה או שתיים (באמת הפעם) אל חבורת התיכוניסטים התורנית שישבו מימיני ולא הפסיקו ללטוש אתםיודעיםמה כלפיי. אבל הוא לא היה ובמקום זה ניסיתי להמשיך לרדוף אחרי השמש ולקוות לטוב.

קשת אחר קשת אחר קשת לעד יקדמו את פניי,  באהבה יחסית, פה אין שום נובמברים קרים ושום מדינות רחבוניות ושום זמן לא עובר כך נדמה

רק השמש שיש בכוחי עוד לרדוף אחריה 

עריכה 01:08

"עכשיו כשיש לך חברות אמיתיות וזה שונה מהתיכון

זה בסדר להתקשר אליהן גם כשאת חלשה ובוכה אל תפחדי מזה"

"אבל אני לא עושה את זה לעולם אני לא מסוגלת אני לא עושה את זה"

"שיר אל תעשי את הטעות  שאני עשיתי. אל תעשי את זה. תתקשרי. תיהי חלשה. זה בסדר"

"אני לאמסוגלת"

שתיקה ארוכה

גומרת את הווינשטפןם

"והנה את שוב עוטה את השריון שלך"

"איזה שריון מה שריון"

"את שתקת הרבה זמן, נסגרת שוב"

"מה אתה באמת רוצה שאני עוד פעם אבכה?"

חשבתי שאני לא אצליח להפסיק לבכות כל הלילה אבל זה היה פחות משעה במצטבר

שזה גם בסדר אבל גם ממש ממש לא

 ולא הרבה בנים זוכים לראותא ותי מתפרקת לחתיכות בפאב אירי זה בסדר כי זה עו ד  הוא, אז זה בסדר.

וא זהוא נתן לי לקרוא משהו בן 9 עמודים שהוא כתב כשהיה בין 18, וזה הרביץ לי חזק מה שהוא כתב אני לאי ודעת להסביר אבל מעולם לא הרגשתי כלכך בתוך הסיפור תוך כדי הקריאה והמנעד המילתי שלו היה רחב כלכך כמו ששלי בחיים לא יהיה והכל היה מדויק ומילות התיאור ואני לאמ תארת כלום אני רק משתמשת בהקבלות והנפשות ואני גם בכלל לא מגוונת וכל הכתיבה שלי היא אולי אוטנטית אבל גם מאוד אותו דבר.

והוא שבר לי את זה זה היה נפלא לקרוא ולהבין שהו איותר טוב ממני ולא לשנוא אותו על זה הזה היה ממש נפלא

מה עוזרת לי כתיבה מה זה עוזר לכתוב משפטים חסרי תכלית בלילותלבד "הכתיבה היא אני ואני היא הכתיבה" ובלעדיה אני כלום, נכוןף. הן לא הפסיקו לעשות רעש רציתי לדרוך את הידית ולירות להן כדור בראש ואפילו שניים אז כבר להעביר לאוטומט ולרסס את כולם גם ככה זה מאסר עולם ובמקום זה
נתתי להן לדבר לי מעל הראש ולהמשיך לגבב גיבובי שטויות שתעופפו בחדר מעל האוזניים שלי ניסו להכנס אבל הדפתי אותן עם העט שמצויר עליו בובספוג פיראט והצרפתיה במחלקה שלנו גילתה לי בסוד שקוראים לו בצרפתית בובליבוז', ואבוי אם הוא נעלם לי לשניה מהכיס או נשכח אצל חברה למשך יותר מכמה שעות כך שארגיש בחסרונו, מיד מתחילה בחקירות של כל מי שנמצא לידי גם אם זה חדר ריק "איפה בובלי בוז'?? איפה הבובלי בוז' שלי!!" וברגע שהוא נמצא כי הוא תמיד נמצא בסוף, נשיקה וחיבוק ענק לעט הצבעוני הזה שאני כלכך אוהבת ככה קטן אבל משמש לי כמצוף הכי גדול וקבוע וודאי כרגע פה שאם לא אאחז בו אני אמות ואתבע מסתחררת לשווא ביןכל הרעשרקע המיותר הזה לבינוניות שמשתלטת אט אט ועוד תסחוף את כולן לאבדון.

אז עברנו למקום חדש כי נגמרה ההכשרה והכל טיפס היחסים הרגשות יש פה נוב 10 שמתות להשתחרר ועוד רגע יוצאות לחפש"ש. יש פה נוב 11 שאמרו לנו עוד בהכשרות להצמד אליהן, לשאוב מהן ראבק ומצברוח טוב ולהתרחק מאוגוסט 12 כי הן שבוזות מהתחת מאז שעלו לקו שזה פה כי פה זה הבית.

לקום כל יום בבוקר לפתוח את העיניים להתרחק שני צעדים מהמיטה ולראות את הנופנופנוף הז.ה. ואני פעורת פה ויבשת עיניים והרוח מסעירה לי את השיער ומכערת אותו אבל לא אפכת לי אני יכולה לעמוד שעות על הצוק שהפלוגה הקטנה שלנו נמצאת בקצהו ולשיר, ולשיר בלי מילים העיקר שהפה שלי נשאר פתוח סופג את האוויר היבש שהגיע אלי לא כלכך מרחוק מהצוקים האלה שהייתי נותנת הכל בשביל לצלול אליהם אבל אני לא יכולה אז אני פשוט אעמוד ושרה.

הפינות ישיבה פה באמת שקטות הבנות פה באמת רגועות והכל נודף סטלנות של צעירות בנות 20, 21 שיד המזל גרמה להן לחתום שנה נוספת ולבלות כאן את שארית הזמן עד השחרור המיוחל(?) בנתיים יוצאים לפעילויות ותופסים את הקו הזה ומקווים לטוב. ופה ושום מטווחים וניווטים (שבוע הבא ניווטים ואני רוצה רוצה רוצה) וללמוד בעלפה קוי דיווח ותדרים נהיה העיסוק האהוב עלי בשעות הפנאי; ובכלל גיליתי לאחרונה שהדברים שהכי מרגיע אותי לשקוע בהם פה זה מפות (צירי ניווט ושקפים) ומספרים (תדרים וקווי דיווח ועוד המון דברים)

אולי שני הדברים שהכי נודפי מונוטוניות וראליות בעולם. וזה מצחיק שדווקא אני הלא מונוטונית ולא ריאלית בעליל מתאהבת עד אין כלות בשניהם .אבל זה מרגיע.

ויש פה גם דברים בכמיות שאני לא אוהבת: שירים במזרחית שנשמעים מכל פינה שיוצאים לי מעצמי מתוכי בזמזומים לפעמים ומאוחר מדי אני תופסת את עצמי יודעת בעלפה אתכל השיר החדש של עומר אדם (כוסעמק, מה זה אומר לילה במיטה קרה רועדת? מה זה מיטה רועדת?? כמה אידיוט צריך בשביל לכתוב שיר כזה מטומטם!!)

אז הכל מוצף פה גם בין היתר מזרחית ופרצופים חמוצים של פזמניקיות עייפות ושבוזות וכדורים נגד כאב ראש. כל היום אני רק שומעת "יש לך כדור, יש לך כדור", לא אין לי פאקינג כדור כי זה לא בריא ואני אדיאולגית נגד זה, אז די.

ומשהו בי רוצה להפוך את זה לבית הכי יפה בעולם את הפינה הקטנה שהיא כולה ריבוע מסוים שכולל מיטת קומותיים כולה שלי (וזה ממש לאו מובן מאליו מיטת קומותיים שלמה שכולה שייכת לבתאדם אחת) ו3 לוקרים אחד גדול ושניים קטנים מפוצצים בעירבוביה של הציוד שלי. "קצת השתלטתי פה לכן על המקום אבל אם למישהי זה מפריע שתגיד" אני יודעת שמפריע אבל הן לא אומרת אז סבבה, אוגואיסטית או לא יש פה דיבורים שכשאני רוצה אני יכולה לחיות את החיים הטובים גם אם זה אומר קצת לשים זין על עוד 5 בנות בחדר שלי אבל באמת אם למישהי זה מפריע, אז שתגיד.

והתכנון בגדול זה להפוך את הפינה הזאת לפינת שיר לשים תמונה אחת קטנה ושתיים גדולות על הקיר למעלה קרוב למיטה העליונה איפה שאני ישנה, ולוח שעם עם הודעות וברכות ותמונות ואולי להביא גם אדניות מהבית ולשתול תבלינים נענע ולימונית ולואיזה שיהיה לתה של הבוקר למרות שאני בנאדם של קפה (ג'ייקובס בלי סוכר עם ממש קצת חלב, תודה,) אבל להפריח את המקום הזה את השממה הלא שוממת בעליל הזאת ולעשות אותה לכולה כולה שלי לשנתיים וארבע הקרובות (שלוש ושמונה?). ואניב אמת לא צריכה יותר מזה

באמת

כשהייתי ילדה, זרחתי כמו השמש, ואפילו יותר, 

(זרחתי כמו שאף אחד מכם לא ידע לא ניחש למה זה כל כך מפתיע מישהו שאני מוכשרת? אולי כי הבנות האבודות ההן בדרך כלל שק נפוח וריק מהכל אפילו מאוויר,ריק ונפוח גם יחד ואני תמיד הייתי מלאה בדברים טובים שהייתי מטמינה בתוכתוכיואפילו הניצוץ שלהם שקע

הבחור מהבר היה אולי בין היחידים שזיהה לא סתם הוא קרא לי תיבת אוצר, ואני גם רציתי לתת לו הרבה מתנות לקחת לו את הבתולים ולגלות לו עולם חדש ולהסיע אותו למקומות לא רק כשאני שיכורה בדרך חזרה מברים כשהוא מחבק אותי מאחור ומתנגש בי בראשו עם הקסדה אבל האמת המרה היא ש

חודש אחרי כן שהיה פברואר שעבר כבר זרקתי אותו לתפארת במונית.

מעולם לא ידעתי להעריך מסתבר אולי

מעולם לא

(העיניים שלי לא חורים שחורים עכשיו חוץ מלילות אפלים שבהם מכל זווית שרק תרצה תראה את העיגולים הזרקורים ההם. אבל כבר דיברנו על זה וזה מצחיק כי כשחברות שלי מנסות לחקות את החיוך שלי הן מכווצות את העיניים לשתי קשתות צרות, "ככה שיר מחייכת תמיד, עם עיניים סגורות.")

נתפסתי באש הילדות שכבר נגמרה ממזמן למרות שאני ילדה עוד בכל רמ"ח איבריי.

והכוכב שקצוותיו לא התכהו במפתיע עוד נשאר לזרוח

עוד יגדל לזרוח

עד שהוא ימלא את השמיים כולם

הדי צחוק מתגלגל רחוקים

(אגדה שעוברת מפה לאוזן, אגדה עם סוף מר, אגדה שאולי צוחקים עליה עד עצם היום הזה)

קדושה מעונה, ממש לא, מקסימום זרה גמורה.

הסוד הזה שכולן מחפשות לא כזה מבטיח ומזמין כמו שאתם חושבים, וממש לא פותח דלת אל היכל החיים הטובים

כל הכשרונות וחוכמת החיים וההומור לא יוכלו לפצות על זה לעולם.  וגם לא בכי בלילות ירח (I do cry for the moon)

הצללים שתמיד היו חלק ממני אם כבר אני מאיימת עליכם, אם כבר אתם מאוימים ממני,

אבל באור אני משילה מעליי אלפי גלימות שכבר כלכך קשה לזהות

(חיזיון שכמוני? ציירת? חלילנית? אסירה? על כל מילה כאן אפשר לכתוב פוסט שלם, זה מדהים)

בכל מקום וזה היופי של הדבר, בכל מקום קרוב או רחוק אפשר לעשות נפלאות

כשאני עורמת שכבות על עצמי זה הכי קל

להסתדר עם ההדחקהשיכחה

(אל תצטרפו אלי)

בעצם רק אחד

נצחונות ישנים לנצח יהדהדו, אבל אני כבר לא ממתינה בצילם ממזמן כבר פרצתי ועוד אפרוץ

אני לא מנצחת אני סתם לוזרית אולי בסופו שלדבר אולי כולנו סתם לוזרים

אני סתם ילדה אני סתם אשליה 

וכל מה שרציתי אי פעם היה רק, לזרוח את היהלום המשוגע שלי.

Remember when you were young, you shone like the sun.

Shine on you crazy diamond.

Now there's a look in your eyes, like black holes in the sky.

Shine on you crazy diamond.

You were caught on the cross fire of childhood and stardom,

Blown on the steel breeze.

Come on you target for faraway laughter, come on you stranger,

You legend, you martyr, and shine

You reached for the secret too soon, you cried for the moon.

Shine on you crazy diamond.

Treatened by shadows at night, and exposed in the light.

Shine on you crazy diamond.

Well you wore out your welcome with random precision,

Rode on the steel breeze.

Come on you raver, you seer of visions, come on you painter,

You piper, you prisoner, and shine

Nobody knows where you are, how near or how far.

Shine on you crazy diamond.

Pile on many more layers and i'll be joining you there.

Shine on you crazy diamond.

And we'll bask in the shadow of yesterday's triumph,

And sail on the steel breeze.

Come on you boy child, you winner and loser,

Come on you miner for truth and delusion, and shine.