היא:  " בואי אלי שיר. בואי, אני צריכה אותך. אני צריכה את כולן אבל הכי אני צריכה אותך, החל בעיניים שלך הקטנות הצוחקות שמאשרות כל פעם מחדש, דרך האצבעות שמלטפות אותי מתחת לשמיכה כשאף אחת אחרת לא רואה. כלה בסיחפון בואי שיר

רק תבואי כי אני לבד עכשיו אני בין כולן הכי צוחקת הכי רועשת הכי מודגשת אבל כבר גילית לי בסוד שהבנת שזיהית אותי ושאת יודעת עלי

ומה שבך את כולך ההפך השקט הזה הרוגע הזה העוצמה הזאת הבטחת לי שהכל מזויף התחננת שאבין שאלה בעצםמסכות שיכבתיות שיטיות אמרת לי גם משהו עם "עמל רב" ו"רבדים" כמה שאת אוהבת להשתמש במילים גבוהות כשאת מספרת לי על התאוריות שלך וכל התובנות האלה      ואני לא  מאמינה לך אני מסרבת לקנות את זה שיר אני מעדיפה לחיות בסרט שתעשי לי טוב שאני לא נקשרתי שאת לא מסוכנת כי

בין כולן אבל לא מצאתי:; היא בגדה בי וגם ההיא וגם זאת הן מתלהבות מהקרביות שלי הן מתלהבות מהחוסר בושה. לא הרבה יצאו מהארון בגיל17 כמוני הן אהבו את זה לרוב

אף אחת לא פגעה לא נפגעה אני יודעת שנפגעת המון שיר אני לא אגע בך לרעה. אגע בך המון אעשה לך נעים כשאת ישנה בעיקר כשאת לא מרגישה (אני יודעת שאת כן) כשאת קופאת כשאת נעלמת אל תוך עולמך בעוד הרהור עמוק בעוד מבט תוהה אני יודעת שקרה משהו שהזכיר לך שהצית בך (הן אומרות אז, שוקיסטית, איזה שוקיסטית את, צאי מהשוק שיר! או: סטלנית, גברת סטלה, או:מעופפת, עולם משלה,   ואני

לא מפריעה לא דוחקת את עצמי בכוח לתוך השקעונות שלך רק נמצאת שם, רק נמצאת שם

לא מבינה למה תמיד אבל יודעת שגם שאת מנסה להעלם גם כשאת שוטפת אותי בסיפורים על ההוא החדש שלך או דווקא על ההוא הישן שכמה שלא תירצי יש בי משהו שאין בהם   בשימחת חיים הבלתי מתפשרת בקבלה והבנה ורצון להבין בפשטות המתולתלת. הרי כבר לפני חודשים כשנפגשנו ברכבת כשהיית טירונית צעירה ומלאת תקוות ליוויתי אותך בטרמפ עד הבית אחרי ה21 השני שלך בצבא כבר אז זיהיתי כבר אז עוררת בי אבל בחיים לא חשבתי שככה יקרה

אותך זה דווקא לא הפתיע "על אלה מהקודמות לספר לך? ההיא בת ה17 מהאורגיה? ההיא מהשלישיה? ההיא מהשלישיה השניה?" וכמה שהסיפורים שלך מתובלים בפרטים העסיסיים ביותר , האדישות דווקא היא זו ששופעת מהקול שלך אפילו מרירות וייאוש מהחיים שאת מנסה להסתיר (וזה מה שמושך החוסר ההתלהבות החוסר נסיון לייחד את עצמך כאילו סיפור  שקורה כל יום אבל את "סיפור שאנילא רוצה להפסיק לקרוא לעולם " "

את כל זה היא יכולה להגיד לי בשתיקה נבונה במבט חוצב בלחישות על שורש כף היד נשיפות על החיפושית של הקעקוע על העטלפים של הקעקוע השני

את כלזה ואני יודעת שאני לא מדמיינת אני מבינה אותה כמו שלא הבנתי מליון בני שלאהפסיקו לברבר אלי ולחפור בי בורות של מילים ריקות מתוכן

בואו ואני אדגים לכם מה זה נקודות אור: (בד"כ הנקודה היא הציפייה עצמה ולא המאורע שיקרה, או הבנה גדולה מאוד שנוחתת. זה אףפעם לא דברים קטנים ובטח לא דברים שקורים כל יום. התדירות היא לרוב פעם בכמה ימים, נקודה. והיום הפליאו להופיע שתיים במכה ככה אחת אחר השניה):

-  אימא שהחליטה לבזבז (לא לבזבז לנצל שיר לא לבזבז) את היום חופש היחיד שיש לה פעם במליוןשנה על טיסה לאילת רק בשביל לראות אותי לכמה שעות בודדות שיסכימו לשחרר אותי מהבסיס בשביל לנסוע אליה. בלי שביקשתי היא הציעה את זה!!! ואפילו יצא שדיברנו השבוע יום אחרי יום ברצף. וכל זה הולך לקרות ביום ראשון שגם הולכת להכנס לי המשכורת בו אבל זה כאין וכאפס לעומת אימא שתבוא לבקר באמצע ה28המסריח הזה,פאק

-  ההבנה שנגמר לי המצברוח נאחס שליווה אותי כבר המון ימים שזה אומר להיותעל סף בכי בימים ולשחרר אותו בשמירות בעמדה לבד, ולא להוציא עצבים על אףאחד רק לאגור בבטן את כל הפיחסה ולהיות לבד ורק לרצות לעוף מהמקום הזה ומהתפקיד ומהצבא בכלל. והמצברוח נגמר חיש פלא לא בגלל סיבה נלוזה ומפוקפקת ולא בזכות הדחקה  אלא בזכות שתי שיחות-לב עם שתי חברות שונות שיחות על דברים פשוטים שהזכירו לי כמה הן אוהבות אותי בפשטות פשוטה בגלל הדברים הקטנים וזה כל מה שאני צריכה. מסתבר. מעולם לפני זה לא חשבתי ששיחה יכולה להרגיע אותי ולגרום לי לצחוק על בעיות. וזה גרם לי להבין גם כמה שהמצב בכללותו במגמת שיפור חיובי ביותר

לא לנוח. לטווח. להחטיא. לפגוע. לפספס. שוב לפגוע. לפגוע. לאפס. להצליח. לחזור. לא לנוח. לשפצר. לא להצליח. לקרוע. לאבד. למצוא. לתקן. לשפר

. להשתפר. להוות. להיות. לא לנוח. לעזור. לשאול. ללחוץ. לא להניח. להקשיב. להקשיב. להבין. להסתכל. לחבק. לעודד. להיות. לקבל. לא לנוח. להתלבש. ללכת. למתוח. להתחיל. לרוץ. לעקוף. לעצור. לעזור. להמשיך. לרוץ. לרוץ. לנצח. לסיים. להתנשף. להרגיש. להרגיש. לחייך. לא לנוח; לריב. לטעות. להתאכזב. לשתוק. לבכות. לסעור. לצאת. להיות. לבנות. (להרגע.) להשלים. להסתוות. להתמקם. להשאר. לתצפת. להשאר. ללחוש. לבחון. להבחין. להידרך. לדווח. להסביר. להרגע. להכווין. להצליח. להתגאות. לא לנוח. לא לנוח. לא לנוח.

 הוא טעה בהשערה שלו. היה צריך לאסוף את הראיות ולהרכיב מהן דמות; לא לקבוע על סמך מבטים משוטטים ומיעוט במחמאות עצמיות ש

"את פשוט ביישנית" ככה. בשיא החוצפה. הישירות פתע הזו לא באה לי בטוב בכלל

"זה הכל. זה שאת פשוט.. ביישנית" ואז הוא משך אותי אליו בשביל להמשיך את מה שהותחל אבל אני הכועסת לא נתתי לספיקולציה הזולה להחליק עלי בקלות כלכך; אחזתי ומשכתי ונשכתי ושרטתי ונהמתי וגרגרתי ורק הנשיקה החמה בחלק העליון של הבטן הערומה שלי, הצליחה להרגיע משהו (יש לי כבר אוסף של תמונות של הסימנים שאני משאירה עליהם מלילות סוערים, והם שולחים בוואטסאפ על הבוקר תמונה של הצוואר המצוץ או הכתף החבולה) הוא לא הראשון וגם האחרון לא

כשאני מכוונת אותו כך שהוא מעליי גוף נפלא ועיניים שרוצות

הזין חודר לתוכי יד אחת לשה בשיער שלו

שלחתי עוד יד בלי להסתכל לוטפת את הלחי שלו כשהוא מעלי ועושה בי פלאים

"את עדיין לא מסתכלת" הוא גנח במאמץ

ומיד כבמטה קסמים: ידי מכופפת את עורפו כך ששפתיו על שלי, נמצצות, ננשכות

הציצי שלי שנדבק לחזה שלו החלק הרחב המבריק מזיעה

נשימותיו עוברות להילחש באוזני דברים שאני לא מבינה דברים שאני לא פנויה להבין כרגע

כי לא המבט משנה ולא רוחות וריחות רק הגוף המוצק והאגן שנע בקצב אחיד, שוקע ועולה לפי פעימות ליבו אני מרגישה

את ההאצה

"תרדי לי" ממש לקראת הסוף, הוא מזהה, יוצא ומרים אותי ולא אכפת לי באיזה מצב ובאיזו נקודה בדיוק כשזין נעמד לי מול הפרצוף, לשון נשלחת שפתיים נפערות אצבעות מגששות והרוק בהחלט מרכך את הכל

הוא גומר כשהזין בגרון שלי הכי עמוק שאפשר כשכבר לזרע אין טעם כשכבר לא צריך להתאמץ כדי לבלוע

(ואני לא הלכתי בסוף וזה היה מדהים. נשכבתי בדיוק במרכז הספה ביחידת הדיור המפוארת שלו נותנת לידיים חזקות ושריריות לעטוף אותי נותנת לעצמי לטבוע לשקוע לשכוח את עצמי וחוקים ישנים שהוצבו אי פעם מזמן כשעוד היה רלוונטי: לא נפרט עליהם

"את באמת ביישנית כנראה" אחרי שטעה לחשוב שאני לא מעיזה להגיד כלום נטו בגלל שאני לא מעיזה

אבל בתכלס אני תמיד מותשת מדי בשביל לדבר אחרי.

וגם שסוף סוף, אפשר קצת לנוח

עריכה

המליונר (שעוד לא נס ליחו): "אם הייתי יודע שהיינו יכולים להיות יחד לא הייתי חוזר לגרמניה"

המאמן כושר שולח לי תמונה של נעל זהב שההורים קונים לו בח"ול , מבקש ממני לחוות את דעתי עליה. אם כבר ערס אז עד הסוף

הסטלנרקומן איז אין ריליישן שיפ עם איזה אירנה מכוערת שמבוגרת ממנו בעשור לפחות. והוא גם עדיין בקאריביים.        אוף

החולצה של נייטוויש שדניבוי הביא לי גורמת לי להרגיש הכי סקסית כשאני לובשת אותה גם אם זה מתחת למדי ב' שהכי גדולים עלי

ולא אלאה אתכם בפרטים על השאר(שפשוט מציקים לי)

מאז הלילות ההם במקלחת עברו יובלות (אפילו לא חודש) ולי הספיקו כרבולים ושיחות נפשיות