בפיליפינים התאהבתי במקום ופה התאהבתי בבחור מקומי סנגלי אסלי

אבל אני מקדימה את המאוחר ואני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל לכתוב על כל זה

על איך שרקדנו יחד במסיבה

3 שבועות אני פה כבר וראיתי המון גברים יפים כולם תמירים גבוהים רוקדים מהמם עם וויבים כיפיים טובים

פגשתי אותו במסיבה לפני כמה לילות והוא היה הכי גבוה וגדול ובטעם שלי שראיתי

ורקדנו אחד ליד השני והוא ביקש את המספר ונתתי ולא ידעתי מה אני רוצה שיקרה עם זה

בהתחלה הייתי מאוד הססנית

אולי בגלל שמקומי סנגלי זה לא כמו... מקומי איטלקי או מקומי אנגלי

זה אחר - התרבות פה הפוכה 1800 ועוד כמה מעלות לעומת כל דבר אחר שאני מכירה

אז הכל לקח לי זמן בהתחלה

לענות לו, להיפתח אליו, לסמוך עליו

הוא הוכיח את עצמו צעד אחר צעד

יום אחרי המסיבה בא לפגוש אותי ליד הסרף קאמפ ישבנו בחוף באיזה בר מסעדה שקט ודיברנו

וכבר מהשאלות הראשונות הייתי צריכה להבין לאן הוא מכוון - 

יש לך חבר, למה אין לך חבר, את רוצה חבר, מתי היית עם מישהו בפעם האחרונה, את מאמינה במערכת יחסים ארוכה

כל זה יחד עם חוש הומור שהקסים אותי 

וגוגל טרנסלייט בכמויות כי הבנאדם לא יודע אנגלית

הוא פשוט לא יודע, ואיכשהו תקשרנו דרך זה, אבל זה גם היה חלק מהקסם

ונמשכתי אליו ממש אבל לא ידעתי אם אני מספיק סומכת

כדי לתת לזה

בסוף הדייט הוא נישק אותי

נשיקה מהממת שהשאירה לי טעם של עוד

והוא כל כולו... גוש חיוביות והומור ופשוט היה לי נעים בחברתו מההתחלה בקטע שקשה להסביר ואולי קשה למצוא

יום אחרי זה הייתי חולה אז ביטלתי דייט שני שהיה אמור לקרות

יומיים אחרי זה - שהיה אתמול למען האמת - נסעתי יחד עם עוד חברה מהמחנה גלישה שלי לאותו ג'אם סשן שהוא היה בו גם, ולא היה לי מושג מה הולך לקרות

מבחינת זה שפתאום הוא הכיר לי את כל החברים שלו, וישבתי איתם והרגשתי הכי חלק מהם בעולם למרות שכולם מקומיים ולא מדברים אנגלית אבל קיבלו אותי באהבה

מבחינת זה שהוא חיפש את הקרבה שלי ובדברים הקטנים שאמר והפגין ושידר הכל היה לי נעים וטוב ומיוחד ופשוט חלק מהרגע

ואחרי זה המשכנו למסיבה

והוא ווידא שאני באה אליו הביתה אחר כך

ולקח לי זמן להבין שאני רוצה, אבל זה באמת מה שרציתי

והיה אצלו לילה קסום. קסום

וזה הסקס... הכי טוב שהיה לי. אני יכולה להגיד באמת ובתמים. הסקס עם הבחור הסנגלי היה הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים.

מבחינת הגוף שלו והזין שלו והרגש והמילים והאורך והמשך והרגשות והדברים שאמר

לי 

תוך

כדי

איי לאב יו

דונט פורגט מי וון יו גו

ככה שוב ושוב

ואני עונה לו

איי לאב יו טו

תוך כדי הזיון הכי טוב בעולם

ואני לא יודעת אם מה שאני מרגישה נכון למעבר הרגע הזה

אבל לכרגע ולעכשיו זה בהחלט נכון

והכל היה... שונה, ומדהים, ואחר, וחד פעמי ממש אבל ממש

ובבוקר היה לי קצת מבולגן אבל תמיד הבקרים של אחרי מבולגנים לזה אני רגילה

וכל היום עכשיו 

הממממ

טוב אנחנו נפגשים הערב בפעם האחרונה בהחלט כנראה, במסיבה ואז כנראה שוב נלך אליו

מחר הטיסה שלי חזרה

היו לי בכללי ימים מאוד מוזרים פה בסנגל

המון המון חולי, חולי של שלשולים וחולי של סתם חולשה כללית

לא הרבה גלישה כמו שחשבתי שתהיה נטו כי לא הייתי.. זמינה לזה בכל פעם

לימודים דווקא הפצצתי בטירוף והתקדמתי המון בהרבה מאוד דברים חשובים לעתיד הרחוק שקשורים לתהליכי קבלה לתואר השני

אז לפחות זה

אני יודעת מה יקרה איתו אני אמשיך לחשוב עליו אחר כך המון

((

אחרי הסקס

כשכמעט נרדמנו 

הוא אמר עוד פעם בשביל סוג של לוודא לגמרי

"איי וואנט סיריוס ריליישנשיפ וויז יו"

עניתי לו כמעט מתוך שינה

"איי טולד יו איי טראבל איי וואנט פרידום איי דונט וואנט בויפרנד"

"יו דונט וואנט סיוריוס ריליישן וויז מי"

"נו איי דונט"

"אוקי באט יו נואו איי וואנט ויז יו אוקי בייבי" ונישק אותי

וככה זה נגמר

בבוקר שאחרי האוסטרלי שלח לי הודעה נוסח "נייס טו מיט יו, תנקס פור דה דאנס, אנג'וי יור הולידיי" וסמיילי שמח. בתגובה שאלתי אם הוא כבר הלך. ושאם לא, "קאם טו סיי גודביי ביפור יו ליב" ובראש כבר דמיינתי את הנשיקה שאתן לו, זאת שסירבתי לתת לו בלילה שלפני, כשרקדנו, כי ידעתי שהדיג'יי מסתכל עלי והעדפתי אותו (ספציפית לאותו ערב). אבל באותו בוקר האוסטרלי כבר לא היה שיכור ובאמת שרציתי להיפרד ממנו על החוף בצורה יותר אינטימית שתבהיר לו - כן נמשכתי אליך חבוב, המהלכי מייקל גקסון שלך היו מגניבים, פשוט היית שיכור מת ועכשיו אתה כבר לא, והבחירה עם מי לסיים את הערב היתה נתונה בידי. והעדפתי פיכחות וגובה ויופי של דיג'יי מקומי אבל גם מאוד אינטרנשיונל... על פניך, אוסטרלי גולש מקועקע וחתיך העולמות, להשאיר אותך לבוקר שאחרי בהחלט יכול היה להיות רעיון חביב -

הוא ענה שהוא כבר בשדה תעופה, שלא הספיק להיפרד מהרבה אנשים, ושבטח עוד ניפגש איפה שהוא בעולם שוב, ובים. חלום הנשיקה שלא היתה נגוז במהירות וכמעט הרגשתי אותו שוב מרפרף עם האצבע שלו על השפתיים שלי, לצלילים של קניה ווסט אחד אנטישמי, כמו בלילה שלפני.

כל מדינה מוציאה ממני פנטזיה אחרת. בפיליפינוז הייתי הכי אקסטרוורטית שיש, האנשים היו הכל בשבילי ונהנתי מיצירת הקשרים האלו, בין אם ל5 דקות או ללילה שלם. פה בסנגל אני מגה אינטרוורטית פרסון. בעיקר עם הלימודים שלי והאנגלית (מצאתי קורס מצוין וגם נרשמתי לאתר Cambly שבו מדברים עם נייטיב-ספיקרז כל יום חצי שעה! כל יום! אפשר לבחור ממבחר של מורים מכל העולם בכל זמן נתון... זהמגניב בטירוף) הולכת לישון שיא המוקדם, מתעוררת כל יום מוקדם בבוקר ומסיימת את רוב המשימות ככה שרוב היום פנוי לגלישה, מנוחה, קריאה. מתאמנת הרבה על להקריא באנגלית גם, ועל להגיד את הr המעצבנת כמו שצריך, יש לי בעיה גדולה עם המילה require, עד עכשיו בדיבור באנגלית התגאתי במבטא ישראלי וברררר' ישראלית והחצנתי את זה, אבל בשביל הבוחן בIELTS שישוחח איתי זה לא יהיה טוב מספיק ולכן בחודשיים הקרובים חייבים לעבוד על הr ועל מילים כמו require כדי להוציא מעל 7 במבחן המזורגג.

מה יש מולי בנוף עכשיו: אני על הגג של ההוסטל. הים מרחק 20 מטר ממני. בכביש שביני לבין הים עוברים מדי פעם סוסים עם עגלות. יש פה המון כאלו - כמו בימי הביניים פחות או יותר. הסוסים נראים קטנים, רזים, ודי מסכנים. אני משתדלת לא לשפוט. בחוף יש בכל זמן נתון הרבה מאוד סנגלים שעושים המון ספורט. בכלל ספורט זה דבר מאוד חזק פה, בפיליפינים לא ראיתי ככה אנשים יוצאים כל יום בשקיעה לעשות אימונים, תדמיינו 30 קבוצות כושר קרבי מתאמנות בעת ובעונה אחת על רצועת חוף אחת ארוכה, ככה זה נראה פה בערך, רק שהם לא עושים את זה בשביל להתכונן לצבא שלהם - אני מניחה, והאנשים שעושים את זה הם בעיקר גברים בגילאים שלי אני מניחה, פשוט כי ספורט חשוב להם. זה יפה לראות. אבל זה לא דבר שאפשר לצלם. הגלים פה דופקים, כל יום כל הזמן. לא גלשתי אתמול וגם היום כנראה שלא כי כבר כמה ימים אני לא מרגישה במיטבי. אבל אני כן עובדת המון ולומדת המון והדברים מתקדמים טוב בספרה הזו.

יש פה בנים חתיכים ממש בהוסטל, כמה ספרדים, אנגלים, ארגנטינאי שהגיע אתמול ונשאר גם הוא לחודש, הם יפים אבל לא... כלומר, יפים בראד פיט כזה. יופי מנותק שלא גורר בהכרח משיכה. והם גם גולשים ממש טוב. 

אני באינטרוברטיות שלי לא נשארת מאוחר אחרי הארוחה לשתות איתם בירות ולשוחח איתם. בכללי אני לא מאוד - כלומר אני כן מאירת פנים אבל לא נסחפת לשיחות כמו בפיליפינים. זה פשוט סטייט אוף מיינד כזה שאני זקוקה לו עכשיו.

יש פה גם כלבה ממש חכמה שיודעת לפתוח דלתות לבד, גור חתולים שבטוח שאני אימא שלו וכל הזמן מתכרבל עלי ולומד איתי. והמון המון עופות דורסים ויפים מאוד שחגים ממש ממש נמוך באוויר

כמו שהתאהבתי באי שעזבתי לפני כמה ימים

הלב שלי כואב כמו שהרבה זמן כבר שלא

אני מנסה להזכיר לעצמי שגם בימים הראשונים שלי שם היה לי קשה

ועכשיו אני בימים הראשונים שלי בסנגל

והם תמיד קשים

חבלי לידה או משהו כזה, קשיי הסתגלות, התהליך שבלהיטמע

אבל אחרי התקף החרדה הראשוני שם

כל שאר הימים היו שלמות אדירה מנשוא שאין לתאר במילים

ללכת על החול שאף פעם לא חם מדי, ללכת בחוף ולהרגיש מלכת העולם, לסובב ראשים, לא רק בגלל הצמות שהפכו אותי לכוכבת שם. בגלל שהרגשתי אני

והייתי יפה כמו שאני

וקורנת וזוהרת יותר מכל מקום אחר שאי פעם הייתי בו בעולם

ישראל, פורטוגל, שוויץ, ברלין, הכל מתגמד, הפיליפינים נתנו לי להיות... הגרסה הכי טובה, יפה, קורנת ואהובה של עצמי.

והתאהבתי שם באנשים, לא רק בדיג'ייז שעושים לי עיניים במסיבות היפהופ בבר שאין בו רצפה רק חול וכולם מזיעים אחד על השני,

לא רק במדריכי גלישה שידעו את מקומם וכל בוקר הקפידו לשאול אותי מה שלומי ולכל שאלה להשיב בחיוך ואחרי כל קפיצה לתת טיפים ועצות ולצחוק כשצריך ולהיות כשצריך

להיות כשצריך

הדרכים שטופות הבוץ שבהתחלה שנאתי אחר כך התאהבתי בהן, בהן ובבתים - קלונסאות או פח מט ליפול שאין לי מושג איך הם שורדים סערות וטייפונים שיש להם שמה אחת לחודש בערך, והילדים שחוזרים מהבית ספר עם תלבושת אחידה יפה אבל בבית לא בטוח שיש להם מה לאכול,

והגשם ההוא שחזרתי עם הזוג ישראלים מהפוקה ביץ', הגשם של השמחות שהציף את כל הרחוב ול90 אחוז מהאנשים אין מטריה וילדים הולכים על הכביש יחפים בלי חולצה לא ממהרים ולא דואגים נרטבים מהגשם ואני מהטרייסיקל שמפלס את הדרך בהצפות צופה בהם בחמלה שהופכת מהר מאוד לידיעה מוגמרת שהם לא צריכים את החמלה שלי. הם לא זקוקים לה הם בסדר כמו שהם. הכבישים המשובשים

השקיעות היפות שלא תמיד טרחתי לראות

הגאות והשפל קיפודי ים סרטנים שצובטים אותך אם את לא נזהרת 

הילד שידע לצוד את כל אלו ולטפס על העץ הכי גבוה ולקטוף קוקוסים וקיפל את כל הקיטים ונתן לי במתנה

צמיד צדפים, משקפי שמש שהלכתי איתם רק כדי שהוא יראה שאני משתמשת במתנה שלו

הדיג'יי שהוא לא באמת שלי

הוא של המוזיקה ושל החיים עצמם ובטח כבר הטביע את עצמו

באיזו תיירת אחרת עם הגוף המשוגע של לוחם MMA... והידיים הגדולות האלו, שכבר שכחתי שיש ושאפשר, והתמימות יחד עם כל הגודל הזה,

והלילה הראשון איתו והלילה השני והקטנוע שדלף דלק

הכל ממש... נודף מגעגוע עז וכואב לי נורא כשאני יושבת וכותבת על זה עכשיו. כואב לי נורא אני רוצה לחזור

אני לא יכולה לפחות עד פברואר

אחרי המבחן

זו תהיה המתנה שלי

בסוף העונה

לחזור לשם

אולי

אבל מה עם ברזיל

ומה עם קייפ ורדה

ומה עם טנריף

ומה עם כל המקומות האחרים שקוראים לי..... אבל הלב שלי אני צריכה לחזור כדי להזין אותו שוב כי הוא שם הוא פשוט נשאר שם וזהו לא התכוונתי ולא רציתי אבל זה מה שקרה 

מעניין מה סנגל תביא לי איתה ואם בכלל יהיה לי מקום להכיל 

אותה