"תשכבי על הבטן." אני מתמוטטת בהכרת תודה על המיטה הענקית והכי רכה בעולם. אני עוצמת עיניים שומעת את הצעדים שלו נעלמים לאנשהו. אחרי דקות ספורות הוא חוזר והידיים הגדולות, החמימות המחוספסות, מתחילות להפשיט אותי באיטיות מסחררת

כתפיה אחר כתפיה, גופיה נשלפת כלפי מעלה; סוגר של חזיה נפתח ואני מרימה מעט את החזה כדי לאפשר לו לשחרר אותי לחלוטין

הצפייה מורטת לי את החושים. שיעשה בי מה שרק ירצה ושניה אחרי זה אני מרגישה טיפות קרות מצמררות על הגב החשוף והעורף, הוא מסיים לטפטף עליי את השמן ומתחיל לעסות (בערך בנקודה הזו אני כבר קרובה לעילפון חושים טוטאלי)

((את הפסל האנושית שלי. אני רוצה ללטףלאגףלסלף, אני רוצה לעצב אם לא את ליבך אז את העור הנפלא השחום הזה. את שלי, שלי בשבילי עכשיו כמה שלא ניסית להפסיק את זה. הבעלות שלי עליך.. מוחלטת כשאני

מרסק לך את העצמות עם זרמי העונג הזה שהאצבעות שלי מעבירות בך. ליטוף,לישה,ליטוף,לישה, את מתחילה לגנוח לכרית את העונג העצור שלך ואני קולט שאת אוהבת את זה חזק (איך יכולתי לשכוח?) מגשש לכיוון העורף וממסג' לך אותו, סוחט את כל המעצורים משחרר את כל הברגים התפוסים השרירים העייפים הלחיצות התוקפנית הזאת שאת מנסה כל הזמן להסוות. הם שלי עכשיו לקחתי אותם ממך כדי לתת לך להשתחרר, תשתחררי קצת, אני משחרר אותך, אני לש אותך, אני לש אותך

פסל אנושית שלי

ידי מגששות לכיוון הגב התחתון ואני מוצא את שתי הנקודות שמשחררות ממך גניחה חזקה של ממש."זה כואב?" אני ממהר לשאול ואת מנענעת את הראש בחוזקה "לא" את פולטת "זה טוב מדי בשביל לכאוב" שתי נקודות באגן מאחור ממש מעל התחת המכוסה עדיין

לוחץ ומעסה, מלטף ומכסה, "יש מקום ספציפי שאת מעדיפה? תגידי"

"אני אוהבת הכל"

איך יכולתי לשכוח

עובר שוב לאורך הגב לאורך הידיים לאורך עמוד השדרה

מה שעוד לא הורפה משתחרר לאט מתחת לידיים שלי ואת מלמלת לעצמך דברים בין גניחה לגניחה, דברים שהלוואי שיכולתי להבין משהו עם "אלוהי" ו"נגמר" ו"חם"

מושלם"))

"תהפכי על הגב עכשיו" מפשיט ממני את המכנסיים והתחתון

ואני חשופה לגמריי מתחת לעיניים השוקקות שלו. ישלו את הגלאח הרוסי הזה, החיוך הילדותי הזה, 34 שנות גלות בארצות אחרות הפך להיות הארץ החדשה המושלמת שלי מ,עכ,שיו,

אני לא מצליחה להתאפק. שניה אחרי שהוא מלביש את הקונדום אני עולה עליו, מתיישבת עליו, מחפשת את שפתיו, "חכי רגע" מנשקת בעוצמה "אני רוצה לחדור אליך" לנשמה שלו "תיהי עדינה איתי" אני לא מסוגלת "מבטיחה?" להפסיק

משכיבה אותו על הגב ואני מעליו כמה זמן לא הייתי למעלה מחדירה את הזין שלו אלי מתחילה לרכב מאבדת את השליטהעל עצמי בשניות ספורות "את אלימה כלכך" האבסורד של החיוך הרחב שלו תוך כדי הסקס מחרפן אותי, הסטירה שלו על הציצי הרוקד שלי עדינה מדי ואני חונקת אותו מרביצה לו מזיזה לו את הידיים ממני נוהמת

"אנחנו מאבדים שליטה" הלוואי שהייתי מוצאת את הכוח לענות לו אבל אני מרוכזת עכשיו במשהו אחר

עולה ויורדת הידיים שלי נמתחות למעלה והעיניים שלי מחפשות אותו קצת חושש, קצת בהלם קל, קצת בעונג שלם

הוא מהדק אותי אליו ואנחנו ניהים גוף אחד והזין הזה עמוק בתוכי כלכך הגניחות שלי רמות באוזניו הנשיפות שלו על הצוואר שלי ו"אני גומר בתוכך, אני גומר בתוכך" ומחול השדים הזה נגמר מהר מדי, מהר מדי

דברים שהוא עשה בחוכמה וגרמו לי להתכבש ע"יו:

-הכין לי חביתה אלוהית בערב (שמתי לב שאני מפתחת רגשות מיוחדים וספציפים לאנשים שמכינים לי חביתות מושקעות)

-המסג' הזה(!!!!)

-מחמאות אינסופיות להחריד

-כפיות

-רוצה להביא לי מעיל עור שהיה לובש אותו בגילי (פלאשבק לנרקומן(32) מישהו?משהו?)

-ה"תעשי מה שאת רוצה" הנהדר הזה שנאמר כל פעם מחדש מכל הלב החל מהדילמה שלי אם להכין קפה או תה בבוקר וכלה בלבטים לגבי אי רצון לפתח רגשות ומחויבות ושאר דברים מגעילים שרוב הבנים מפחדים ברגע שאני מתחילה לדבר עליהם

-ממתי אני מתקשרת למישהו לבדוק אם הוא הגיע בזמן לעבודה? אם הוא אכל כמו שצריך אם הוא מרגיש טוב ואפילו (אפילו!!) חצי להתנצל על זה שהלכתי כלכך מוקדם בלי להעיר אותו?

???

אני לא מבינה למה בנות מבקשות להיפגע, כשחברה מדברת איתי על זה ששעה היא נכנסה לוואטסאפ וראתה שהוא מחובר ולא שלח לה הודעה וזה מטריד אותה אני רוצה לבעוט בה, למה לעזזל את ככה אם את יכולה למחוק אותו מהמיינד בהחלטה של רגע?  למה להיות כלכך תלויה בבנאדם, זה נורא. בתשומת לב שלו/יחס שלו אנערף. למה לא לחשוב עשר צעדים קדימה ולמחוק אותו קודם מהחיים שלך לפני שהוא יגיע לאיזה מסקנה בעניין שלא בא לו עליך יותר?

"לשיר יש מוח של גבר עם זין" וזה כי אני מתאהבת באנשים לסופש אחד ואז שוכחת מזה? גומרת והולכת? משחקת בהם בכלים הכי פשוטים וקלים לתפעול? ומה לעזזל מונע מכן להתנהג ככה, זה שאתן רוצות לחיות באותו הסרט שראיתן אתמול בקולנוע?  למה לאפשר להם להפוך אתכן, לסובב אתכן, אתן מדמיינות שהוא חדר לכן לנשמה אותו אחד שאתן מגדירות כ"האחד" אבל זה כי אתן הפכתן אותו לכזה בראש שלכן ששם הכל ורוד והעתיד מזהיר ונפלא. להלביש תכונות על מישהו זה ממש קל וגם להתאהב בדמות שהוא מייצג עבורכן ולא בבנאדם עצמו ואחרי זה לאכול את הלב סתם

בנים לא רואים את העולם ככה, בהכללה גסה שלא כוללת גיי פאקרז או רגשניים או סתם מופרעים נפשית . וברגע שמבינים את הראש הזה זה פותר המון, המון בעיות

אז השגרה אוכלת לי תמוח ומשגעת לי את הגוף זה נהיה כמו חברה ממש מעצבנת שאת שונאת האופי שלה אבל אין לך ברירה אחרת חוץ מלסבול ולשתוק

זה שאני ילדת שטח זה האבסורד כי אני צריכה להרוג עכבישים ולדאוג שעכברים לא יגעו באוכל (שאלת השנה: קצינה:"שיר נכון עכברים אוכלים נחשים?" שיר:"אממ לא זה הפוך נחשים אוכלים יונקים קטנים כמו עכברים.." "את בטוחה??" גרם לי לגחך בעצב בלב.)

חוץ מלשאול שאלות בורות היא גם אוהבת לתחקר לי את הנפש ואנחנו יכולות שעות להתפסכלג למוות (אז אימא שלך לא דיברה איתך אף פעם על הקטע שלך להתפרפר?)  ואני מוכיחה אותה בתגובה שהיא סגורה מינית. מערכות יחסים כאלה אני תמיד משווה לשני חתולים כי חתולים לא מתחנפים בדרך כלל ושני חתולים שלא אוהבים אחד את השני פשוט לומדים לסתום את הפה לישון ביחד ולא לריב מכות מתישהו אףפעם. אז אפילו ששנאנו אחת את השניה אנחנו מסתדרות ונסתדר יחד עד סוף השבוע,. יהיה בסדר

אני כותבת חלומות על כוכבים שמחליפים צבעים ועל אוויר אחר של גלקסיות רחוקות שאני חייבת לנשום! בנתיים רץ לי בראש סרט בהילוך חוזר (אחרי ששיקרתי לו בסמס זה לא נראה כזה קשה כשהוא נשלח) ואני מבינה פתאום כמה משמעותי זה לשלוח למישהו "לילה טוב" זה אומר שממש דואגים לו ושהוא חשוב.  עד שלא הכרתי את האבא הזה לא הנחתי שאפילו אבות עדיין חושבים מהזין ניפץ לי תאוריות.. תאוריית האי-היקשרות כולה התערערה בי, אולי בגלל זה אני שונאת ואז אומרת לעצמי שאני מזלזלת בבנים כי הם גורמים לי להיות משהו שאני לא רוצה להיות.

אבא ואימא מתחננים "אולי תבואי רק לארוחה?" אני אסכים ניראה לי כי זה לא יפה מה שאני עושה להם. יש נתק ויש חלאס. הוכחתי לכולם כבר שאני יודעת להסתדר אבל זה לא יגרום לי לחזור הביתה במיוחד כשהולכים לקרות לי דברים הירואיים ונפלאים (מי בא למוקשה בעוד שבועיים וחצי???) אני לא רוצה להספיק לראות ולבקר אצל כולם כי יש המון נוכחות גם באין ובריק. ואיך זה שלא רואים את זה

גשום ומעונן לקראת יום חמישי מחרפן אותי. אני משתוקקת לחם ומגניב, לח וחביב, העיקר שיהיה לי תירוץ לברוח למרכז. (די לדבר על בריחות!)  בשיחות שאני מנהלת איתו בתוךהראש אני מנסה להתחנן ולבקש את סליחתו על זה שאני ככה, גוש קרח בלתי חדיר למגע, בעצם אני משתוקקת לגעוש לך בתוך האוזניים באלפי טיפות של מחמאות וסיפורים על דברים שאףפעם לא העזתי לכתוב. ואתה באמתלא מניאק ואני מאמינה לזה, ומעדיפה לנסוע איתך לכינרת בשבת ולא עם אףאחד אחר וזה ראוי לציון ומקור לגאווה קלה.

עדיין אני מקווה שאם תתאהב זה לא יהיה בפוזה, זה יהיה באישיות הביישנית שלי(תאמינו או לא,) לא בבת 19 עם קעקועים ואופנוע לוחמת בקרבי וחיית סקס אלא בנשמה אובדת כלשהיא שעוד לא באמת החליטה מי היא אבל יש לי אישיות באמת בסדר. מה שאני מציגה לעולם כולו זה במקריות בלבד. אז אל תחשוב שזה כל כולי כמו שרבים טעו וטועים עדיין לחשוב

תמונת (מה ה)מצב(?)     Biew