ארבעת הצ'ייסרים של האבסולוט תפוזים

גרמו לה לרקוד כמו זונה (או ככה לפחות הרגישה)

ולחרמן למוות שבעה בנים שונים

שניסו לצוד אותה במבטים רעבים

מתוכם בחרה אחד

המרשים ביותר, הרוצה ביותר

גופו קרץ לה

ועכשיו היה לה נוח יותר להמשיך במשימה

היא חיפשה את מבטיו מאז כל הזמן

עד שמצאה עצמה רוקדת ונצמדת לגופו

מנשקת אותו בצוואר כדי לרמוז לו

שהגיע זמנו לתפוס פיקוד ולקחת אותה כבר

היא עלתה איתו במדרגות לגג הריק

לא כי הייתה חרמנית

אלא בגלל שהרגיש לה נכון

להוציא לכולם את העיניים

כשהוא נגע לה בחזה וליקק ונשך, היא גנחה

לא כי היא נהנתה

אלא בגלל שזה עשה לה טוב

(וזה לא אותו דבר)

היא מצצה לו לא כי היה יפה או מושך

אלא בעיקר בגלל שהוא רצה אותה

וגם קצת כי דמיינה אותו בתור מישהו אחר

וזה מה שעשה

 את כל ההבדל.

זה קרה אחרי שהיא התכופפה להוציא את הזיתים מהמקרר של הבצק. היא לא יכלה לעשות את זה בצורה סקסית יותר; התחת שלה היה בדיוק מול הפנים שלו, קורץ לו, קווי המתאר של החוטיני שלה בלטו מבעד לטייץ האפור בהיר החלק. היא התכופפה לשנייה או שתיים בסך הכל, שנייה או שתיים שבמהלכן הספיק לראות (ולדמיין) די והותר.

היא התרוממה, הניחה את קופסת הפלסטיק עם הזיתים על שולחן הבצקים. היא הייתה קרובה אליו, אולי אפילו מדי. איכשהו כשהגיעה לשם מהדלפק נדחסה בינו לבין המקרר במרווח הצר שהיה בניהם. וכעת עמדה כששערותיה סנטימטר ממנו ומוחו עדיין מלא בתחת הסקסי שלה שזו לא הפעם הראשונה שהיא גורמת לו להסתכל עליו ככה.

הדבר הטבעי ביותר עבורו היה להתקרב אליה, עכשיו. אחרי שנתנה לו את האישור הסופי, לפחות בדמיון שלו. לקרב את פניו לאוזנה, להביט בפרופיל שלה ובעיניה שהיו עסוקות עם הזיתים והבצקים, בנקודת חן שקישטה את לחייה השמאלית. עיניים שחורות היו לה שצחקו וחייכו המון, וכעת היו רציניות כשספרו את הבצקים שהתפיח כבר מלפני שעה, "יש שם 8 לארג'ים ו4 אקסטרה לארג'ים" היא מלמלה, מדברת לעצמה כמו תמיד כשספרה בצקים או כל דבר אחר בעצם, מתחמקת בכוונה ממבטיו השקטים שתקע בה עמוק, בעודו מחכה לתגובה מצידה, מחכה כמו שחיכה כל החצי שנה הזאת, חצי שנה של מתח מיני לא ברור ועצבים מצידה לצד צחוקים וסיפורים ולחץ ומתח ותלונות על הבוס מפה ועד הודעה חדשה, וריקוד אחד שלא ישכח לעולם, כשבמקרה פתחו את הרדיו והוא ניגן את "נוסה נוסה" ובתאום מושלם החלו שניהם לרקוד אותו ולצחוק בו זמנית.

"למה לא פתחת סמולים" היא מצמצמת את עיניה אבל עדיין לא לכיוונו. הוא נושם עמוקות, עדיין פניו סנטימטרים ספורים משלה והוא יודע שאם רק תסתובב קצת ותביט בו כעבור רגע היא כבר תהיה בין ידיו ו-

"לא הספקתי" הוא כמעט לוחש. בלי משים הוא מעביר את ידו על ברכה, כנראה קלט שמהכיוון שלה חוץ מלהבליט ישבנים שום דבר לא יתרומם ואיכשהו הוא חייב לקדם את העסק בעצמו, ובעודו מריץ תסריט בראשו של מה שעתיד לקרות אם רק היא תשתף פעולה ידו מטפסת לכיוון השני, כמעט מלטפת את התחת שלה ועוזבת את המקום לנוכח האין-תגובה שלה.

"תתאפק קצת" היא מחייכת לעצמה חיוך מנצח. כאילו לרגע הזה חיכתה ותכננה בעצם את הכל מראש. היא הסתובבה אליו, מתבוננת בו עמוקות לפני שהתקרבה אליו עוד אפילו יותר. וכעת רק פרצופה היה מולו, ואחרי שניה עיניה שמילאו אותו, והוא עוד רגע יתכופף אליה לנסות רק תתנו לו רגע להביט לחוות להרגיש לנשום את המחזה הזה –

כשהיא לוחשת אליו דברים והוא לא מצליח להקשיב הוא מבין לעומק שמשהו קורה פה עכשיו. וכשליטפה אותו והוא חש בזה רק כשנגעה בחלקים מסוימים - קצה אוזנו, אפו, בחלק התחתון של הצוואר ליד עצם הבריח. הוא זוכר איך התפעלה מהקעקוע, ניסתה להתחיל לספר לו משהו על המסע שלה אחרי הקעקוע המושלם ולשאול דברים חסרי פשר, ומה היא מדברת איתו על זה עכשיו בכלל היא לא רואה איפה הם, מה קורה להם, מה קורה לו מה נסגר איפה הוא מה

הוא מנסה להבין מה הוא עושה כשהוא נותן לה לפתוח את הרוכסן ולהוריד את הג'ינס ונעליו איכשהו עפו לפינה שמתחת לתנור שרעש וטרטר בלי הפסקה וחיפה על כל הרעש שהיא עושה במוחו . אבל איכשהו שקט עכשיו;  שקט לו בנפשו כשהיא מלטפת את האיבר שלו שעומד ועומד ועומד כבר חודשים מאז שהיא כאן ועוד יותר שקט לו, ממש דממת עולם כשהיא מתחילה לשחק איתו ממש, עם הזין האהוב שידע כל כך הרבה חוויות אבל לא כמו זאת ממש ממש לא כמו זאת אפילו מה שהיה עם החשפנית ההיא מחיפה לא מתקרב למה שקורה פה עכשיו –

ואחרי שתיקת היקום המתמשכת היא מכניסה אותו לפיה ולפתע הכל בוער לו שוב והוא חייב פשוט חייב

ומעלה אותה למעלה לפני שהיא קולטת ומעניק לה את מילותיו החמות ביותר ונשיקותיו המושקעות ביותר ומוריד לה סוף סוף, מוריד לה את החולצה וקולט מה כמעט הפסיד כאן

כשהוא חושף זוג שדיים שמיימיים כמעט וממש לא קטנים כמו שחשב ממש עלו על ציפיותיו מה שנקרא והטעם של הפטמה שלה רק מתעצם בין שפתיו כשהיא גונחת כאילו שהקולות שהיא משמיעה זה ממש כמו תבלין פיצה ששמים ובלעדיו הפיצה פשוט משעממת ואין מילה אחרת לתאר

מה שהיה לו לפני ואיך יכל היה להתקיים בלי הגוף המדהים הזה ואפילו פירסינג חצוף ולא אופייני שמחכה לו כלכך יפה ומקשט את הפופיק שלה בכזאת נונשלנטיות וקורץ לו והוא פשוט לא יכול להפסיק לשחק עם לשונו בטבור שלה והיא טוב לה הוא מרגיש את זה ויודע שטוב לה כשהיא טומנת את ידיה בשערו הארוך שיגזז עוד חודש וקצת עם גיוסו לצבא

 והוא משער שגם עושה לה טוב לכוון אותו ככה אחרת איך אפשר להסביר מה ידיה עושות פתאום ולמה הן על ידיו ומובילות אותו לגומי שמחזיק את הטייץ שלה והוא אמור לקלף אותה עכשיו מהקליפה או מה

כשהיא מתחילה במלאכה בעצמה ואומרת לו גמור הוא לא מהסס אין מקום לחוכמות כאן הוא מפשיט ומפשיט עד שחוטיני מפוספס מתגלה והוא מסיט אותו הצידה ולשונו כמעט בתוכה ופתאום רגע מה "רגע טל אני..." מספיק לו מבט אחד מצדה כדי ללמוד שהיא לא אוהבת את זה וגם ככה הוא לא משתגע על ירידות ואצלה גם בכלל לא חלק שם כל העסק "עדיף ככה" היא מאשרת לו והוא מהנהן ובצייתנות מחדיר את האצבע הארוכה לכוס שלה שרטוב כאילו שהיא כבר השפיכה שם בעצמה

שוב נאטם אצלו משהו כשהיא עושה את הקולות האלה והוא מבין שהיא נהנת וגם עושה לו טוב שהיא נהנת ככה. אבל גם הוא גם הוא פה גם לו מגיע גם לו בהחלט מגיע הוא מפסיק אחרי דקת עינוג קצובה ומתרומם בבת אחת משכיב אותה על הרצפה הקרה שכבר נקיה אחרי שטיפת סוף היום ובלי לחכות לה פשוט מתחיל להחדיר "רגע רגע" לא עכשיו תפסיקי לא עכשיו "טל מאמי תן לי רגע" היא מתארגנת שניה והוא לא נותן לה יותר ופשוט מתיישב עליה ומחדיר לכוס המצפה שלה וברגע זה נמחק הכל מחשבותיו ריקות ומוחו בשמיים עכשיו הוא לא יודע מה קורה

זה אקסטזה או עולם אחר? לא שומע לא רואה אבל דופק ודופק ודופק עוצר כדי לסדר אותה שיהיה לו נוח יותר ושוב ממשיך בעוז הוא מרגיש בכלל משהו? לא יודע לא מרגיש ממשיך ממשיך ממשיך ודופק אותה. הכל חולף מולו יום אחר יום יבש ורטוב חם וקר רק אתמול ישב עם שושני על ואנגוך בויצמן ודיברו על סטוצים הוא לא היה נגד זה בכלל? ומתי הוא זיין בפעם האחרונה הוא חושב בעוד הזין שלו נכנס יותר עמוק ויוצא יותר מהר ואפילו התנשפיות פה ושם ואולי גם איזה "פאק" שנפלט לו, ובעודו ממשיך הוא קולט שהוא אדיש אליה אדיש לרעידות שלה אדיש לצעקותיה אבל הוא נרגע אחרי שהוא מפענח שהיא רק מורה לו להמשיך יותר חזק, יותר כואב, יותר ויותר ויותר ויותר ויותר

גומר. ברגע האחרון יצא ממנה ויצר טיפות ושרוכי שפיך על הרצפה הנקיה. בדרך כלל לא היה אחראי ככה, אם זו לא הייתה היא היה משאיר בתוכה את שייריו ושתעשה עם העובר שאולי יהיה מה שהיא רק רוצה –

אבל לא היא. הוא עוזר לה לקום ושמח למראה חיוך עייף ומרוצה שמעטר את פניה "היה טוב ממש" וזה המשפט הראשון שאמרה ושהיה לו קל להבין, אחרי הכל. הוא מהנהן ברצינות ומושך אותה לחיבוק פתאומי ולא אכפת לו מה היא מצפה ממנו, אם בכלל. כי את ההזדמנות להיות הביץ' הגברי פספס איתה כבר ממזמן.

"גם מחר אנחנו נשארים לסגירה... נכון?" הוא מוודא. והקריצה שלה שהגיעה בתגובה, ענתה על שאלתו בהחלט.

פשוט הייתי צריכה למלא את החיים שלי במשהו אחר

משהו שחור וקטן על שני גלגלים שעושה המון רעש

מסובב כמה ראשים בדרך, בעיקר של ערסים שגם צופרים לפעמים

מגיע בקושי ל70 קמ"ש 

וגם זה רק בימים קרים ובירידות

כן, הוא אוהב קור באופן מפתיע

וגם דרכי עפר. לא רציניות כמובן, עדיין, הוא לא איזה סוזוקי DRZ סקסי כזה. 

אבל בקטנה כמו שיש במושב ליד השדות, כן.

הוא קצת משופשף אמנם. רואים עליו שהוא עבר הרבה בחייו

כמה פלסטיקים חסרים והצבע שרוט במלא מקומות

והמראות שכל שניה זזות לי ומסתובבות 

והמושב הקצת קרוע 

והשמן שקצת נוזל

והוא כולו חבוט כזה ומיושן.

אבל לא אכפת לי.

כי הוא שלי. ואני אוהבת אותו.

איך אפשר לתאר במילים מה שעצמאות גורמת לך להרגיש

אי אפשר. פשוט אי אפשר

וזה מדהים אותי כל פעם מחדש.