שנתיים?

שנתיים?

שנתיים

כאילו זה נכון שהקול שלו עורר בי פרפרים רדומים והקטע הזה של לא להקשיב לתוכן הדברים שנאמרים אלא לטון בלבד וזה כלכך מילא אותי אז בדברים ש, וואו, אז אז זה היה אז זה שנתיים כבר עברו ואין לך דברים יותר טובים לעשות מאשר להתאבל על קשר שהיה לפני שנתיים??? פאק חכמה דברים עברתי מאז

כמה דברים

זה לא רק מתחיל ונגמר בקורס מכים-קצונה או בלעבור מלגור בשומקום ללחזור לגור בבית וקשר רציני ויציב והתבגרות נפשית ומנטלית וראייה יציבה יותר על החיים וכל התובנות האלה שעלו, אז לא הייתי בשבילו רק סקס איזה יופי, "כן הרגשתי אליך דברים" הוא אומר "את היחידה שראית אותי באמת בתור בן אדם ולא רק בתור גרוש בן 34 פלוס ילדה" אז זה עושה לי את הכל יותר קשה, הייתי מעדיפה שתגיד שהייתי רק סקס בשבילך היה לי ככה יותר קל להתמודד ולשכוח ממך, "אבל כן היית משמעותית בשבילי, למרות שהיו קטעים שהיית לי קשה, זוכרת את הפעםההיא שחזרת ממסיבה באמצע הלילה מסטולה ומסריחה מסגריות וכמעט אנסו אותך וחפרת לי על זה שאיבדת 200 שקל, אז חשבתי לעצמי מה אני צריך את זה, מה אני עושה איתה בכלל, דרך אגב בסוף מצאת את ה200 שקל האלה?" כןהם היו לי בסוף בחוגר "נכון, אני שמתי לך אותם שם" מה??? אתה לא אמיתי איתי "כן" מה אתה רציני למה עשית את זה? "כי היית כלכך מבואסת רציתי לשמח אותך וחוץ מזה גם ככה לא ידעת שזה ממני מה זה משנה" 

אז או שיש לי תירוץ ממש מצוין לפגוש אותך שוב ולהחזיר את ה200 שקל

או שאני נפרדת לשלום מאחלת בהצלחה בחיים ומוחקת את המספר, לנצח

בחרתי באפשרות השניה (תודה לך. כל החוויות כתובות כאן מינואר 2014 עד אוגוסט 2014 יישארו כתובות כי תמיד נעים להזכר אבל אני לא נותנת לזכרונות להרוס את הקשר הזהוב שיש לי בידיים כבר שנה וחצי אז תודה אבל לא תודה זכרונות תשארו כתובים לא מתפלשת בכם יותר חלאס ביי)

במקום לצעוק עלי:

"את פרנואידית בלתי נסבלת ולכי תאבחני כבר את המאניה דיפרסיה שלך ותילמדי לדבר איתי כמו בןאדם נורמלי מה שאת מסתבר בכלל לא,"

הוא פשוט אומר:

"בואי ניקח הפסקה בקשר כדי שתמשיכי לעשות את כל הדברים שאת מתגעגעת אליהם ושהפסקת בגללי"

ומזה בדיוק חששתי

"למה את נשמעת עצובה?"

"אני לא אני פשוט עייפה"

הלוואי שלא היית מאמין לכל

השקרים

שאני

מספרת

לך

מלכוד: את לא יכולה לספר לו שאת עצובה כי הסיבה תפגע בו ממש והוא לא יידע לעכל את זה אז את בעצם שומרת בפנים ולא מדברת על מה שמפריע לך ועל השגעונות ועל החששות שלך כי את יודעת שהוא לא ידע איך לעכל אותם ואיך להגיב אז את פשוט שותקת ובולעת את זה פנימה ואז את עצובה גם מחר וגם מחרתיים ובעצם העצב לא יעבור הוא בא והולך כי את לא מוציאלשום מקום את מגוננתעל החבר שלך מפני עצמך?? מה? . מה אני עוד יכולה לעשות??? כאילו בוודאות שהוא ייפגע אם הוא ישמע ויהיה לו קשה עד בלתי אפשרי להתאושש והוא לא יידע מה לעשות ומה לחשוב עלי אז ברור שעדיף לשמור בבטן ולא להגיד לו. בואו ותספרו לי שכן צריך לשתףבמערכת יחסים ושזוגיות בריאה מתאפשרת רק עי תקשורת בריאה בלהבלהבלה. זה בדיוק מה שהייתי מיעצת גם לחברה שלי אם היא היתה מספרת לי את זה, כאילו דה. אבל אני מדברת פה על משהו שונה לגמריי ואני גם לא צריכה להתייעץ עם אף אחד. גדל לי שיח של עצב בבטן אבל זה לא חדש זה די רגיל וכשאני אומרת שאני עייפה מאמינים לי זה קצת מייאש כבר ודי נמאס לי גם

את כל החרא של הרגשות תכתבי פה כדי שלפחות תתנקז טיפה ממשהו לאנשהו אבל את כלכך פחדנית שלא תצליחי להיות מי שאת באמת לידו וזה מכלה בי את הכוחות כבר לא אכפת לי שהוא ימצא ויקרא אולי זה עדיף