מפליא ממש: דווקא כשאני מתכוננת לצאת לעוד סיור בגזרה, למקם צוות, לחנוך מפקצית חדשה, לפנות חיילת שהתעלפה לשיזפון; דווקא כשאני עושה מסדר צלמים, מסדר האמרים, בדיקת נשקים בדיקת אופטיקה; דווקא כשאני מתייקת שיחות, מסדרת את המעקבים, מחפקת מסע עלייה לקו, מתכוננת לביקורת סמגד מגד רסג ביקורת אכא; דווקא כשאני שולחת האמר לטיפול, ואחרי זה את הברלינגו ואת הסופה; דווקא כשאני בונה אימון של 3 שבועות: הסתערויות, תרגילים ומה לא,

דווקא אז אתה מתקשר. מנפץ שמשה, מרסק ציפור במעופה, מרסן סוסים דוהרים, מפוצץ בועת ביטחון. והשיחה דלה במילים ורוויה ברגשות, ואני יודעת שאתה מתגעגע אלי, ואני יודעת שאתה רוצה לשכב איתי, ושנלך לישון ביחד, כאילו שלא היו הדברים מעולם (ואולי באמת לא היו.)