|
| 5/2017
אני מצטערת שאני כל כך
אם היית רואה אותי שותתת דם על הספסל נפתחת ונשפכת יחד עם כל איבריי מחשבותיי ותחושותיי שם לא היית ממהר להגיד שאתה לא סומך עלי שאהיה פתוחה איתך. אני לא יודעת איך אנשים אחרים רגילים לבטא את תחושותיהם, אולי יש עולם כזה שאני לא לוקחת בו חלק בו אנשים רגילים לדבר עם חברים שלהם על כל מה שמפריע ומה שכואב להם, לא מפחדים מתגובות, לא מפחדים להביע רגשות, אולי חברים זה גם מעבר ללדבר על מה אתה עושה בחיים אלא באמת להגיד שניה מה עובר עליך ומה אתה מרגיש ומה רע לך. אני לא יודעת כי מעולם לא הייתי במקום הזה. או שהייתי עסוקה בלייצר דמויות בלי סוף או שהייתי עסוקה בלכתוב את כאבי למוות, אבל להביא את עצמי למצב של שיחה אמיתית וכנה פנים מול פנים עם בן אדם אחר? להוריד את כל החומות וכל המסכות ולהיות שניה לרגע פגיעה, אמיתית וחשופה באמת, זה משהו שלא הגעתי אליו מעולם לא כי הם לא היו טובים מספיק אלא כי אני לא דרכה רגלי מעולם במקום כזה לא הבאתי את עצמי לסמוך ב100 אחוז על בן אדם אחר ומערכת יחסים של אמינות , זה דבר שאפשר לדבר עליו בלי סוף ולהתמיד בו עד שמגיעים ללדבר על רגשות. ומפה מגיעה האהבה שלי לאכוהול וללהמחק, ומפה מגיע העניין הזה שאלו דברים שאני לא עושה מספיק לאחרונה אז גם נשארת חתומה ונעולה. זאת לא סיבה בשבילך לא לסמוך עלי. אני מצטערת שאני כל כך חלשה ופחדנית, אחרת לא הייתי מגיעה למצב הזה מלכתחילה וזה עצוב שכל האנשים שמכירים אותי יעידו עלי את ההפך. אני מצטערת. אני אוהבת אותך. אחרת לא הייתי מתאמצת כל כך להשתנות
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
