אחרי כמה חודשים ממש מעצבנים של תקיעות רגשית ובכללי תקיעות מכל הכיוונים דברים קצת מתחילים להפתח. השבוע האחרון בעיקר מאופיין בהתקדמות מטאורית בתחומים הבאים:

1. מצאתי מנחה לפרויקט גמר של התכנית במדעי הרוח. אבל רגע עוד לפני כן: נסגרתי על נושא בכלל, ואני שלמה לגמרי עם זה שהוא לא קשור לפסיכולוגיה, למחקר פסיכולוגי, למעבדות פסיכולוגיה, לסטטיסטיקה של פסיכולוגים. שלמה עם זה פאקינג לגמרי. זה היה המסלול הכי טבעי וקל ונכון בשבילי, להמשיך עם מה שאני גם ככה עושה במעבדה (לא בחדווה ולא בששון כי זה משעמם ואני לא אוהבת את זה,) ופשוט החלטתי להגיד להם להתראות אחרי שנה, 3 סמסטרים יבשושיים, והבנה שעולם המחקר הפסיכולוגי לא בשבילי. אני יכולה להיות מעולה בו אבל אני לא אוהבת אותו. זו האמת. אז אני עוזבת את המעבדה עוד חודש,

ולפרויקט מחקר המסכם החלטתי לעשות מיקס בין שני הדברים שהכי נהנתי בהם באוניברסיטה עד עכשיו. עבודת המחקר על התאוריה המהפכנית של רוזה לוקסמבורג וקורס מבוא לשירה שלקחתי לפני שנה וחצי. 

והחלטתי לעשות מחקר על מהפכנות של משוררות עבריות בשנים של קום המדינה. ושלחתי מיילים לכמה מרצים מהחוג לספרות ואחד מהם חזר אלי וכתב לי לנסות לדבר איתו באחד הערבים הקרובים, בתוספת למספר טלפון שלו. וזה מרגש אותי ברמה שאני לא יכולה להסביר: קודמכל כי אני מעריצה אנשים כמוהו, שהם חוקרי ספרות ומתרגמים ומשוררים ופרופסורים, ודבר שני כי החלטתי ללכת עם הלב ולחקור משהו שאני באמת אוהבת, ומרתק אותי, ומסקרן אותי. אז זה די נהדר מבחינתי. ובכלל לא מובן מאליו.

2. התחלתי עם מישהו בבית קפה ואני יוצאת לדייט אמיתי איתו השבוע. בקצרה ממש: נפגשנו באותו בית קפה כמה פעמים, כל פעם אני הגעתי עם לפטופ כדי ללמוד וגם הוא. והחלפנו מבטים בכל הפעמים ולא קרה כלום. והוא ממש חתיך ונראה גדול ממני בקצת וסטודנט גם כן איפשהו. וגרם לי לאכול סרטים כל פעם. וממוד של "טוב הוא לא בעניין שלך אז עזבי כי אם הוא כן היה הוא היה מתחיל איתך כי זה מה שגבר אמור לעשות" עברתי למוד של "אם את לא עושה משהו את תצטערי על זה כל החיים ותפסיקי להיות לוזרית כבר" ובפעם האחרונה שנפגשנו פאקינג כתבתי את המספר טלפון שלי על מפית, בתוספת לשם שלי ולסמיילי ולצמד המילים "דבר איתי", ואחרי שהזמנתי חשבון הלכתי לו לשולחן ושמתי לו את המפית על השולחן וברחתי מהבית קפה בריצת אמוק, מבוהלת, מרוגשת, עם רגליים רועדות ולב דופק והרגשה מטורפת של שחרור. 

ואחרי כמה שעות הוא שלח הודעה נוסח "סחטיין על האומץ" ומאז אנחנו מדברים והשיח ממש נחמד והוא הזמין לדייט, אמיתי כזה, בבר, וזה משהו שלא עשיתי מאז הפרידה מהאקס, לפני שנתיים, לצאת לדייט אמיתי כזה בבר. וזו הפוגה נחמדה באמצע תקופת מבחנים מעצבנת. וגם בשלהי תקופת טינדר מעצבנת, כשהכל נע סביב זיונים ושטחיות וציפיות לא ממומשות לצאת מהלופ.

3. אני נשארת עוד שנה בעבודה וזו החלטה חכמה ורציונלית ואני שמחה שהחלטתי אותה, לטובת הלימודים. אני צריכה יותר לשים זין ולדאוג לעצמי וההצלחה שלי מובטחת ככה, כי כישורים ויכולת לשבת על התחת הוכחתי לעצמי שיש לי עוד ממזמן.  

זהו בגדול. כיוון טוב לגמרי