החלפתי עיצוב אחרי שנתיים וחצי עם העוגי המעצבן ההוא (מי שימצא לי תמונת אייקון חדשה יקבל נשיקה וירטואלית)

ובנימה אופטימית זו: בוקר טוב

ובכל זאת:

ריחפתי אתמול. 

זו לא הפעם הראשונה

וזה מרגש אותי כל פעם מחדש.

לעצום עיניים תוך כדי

זאת בכלל חוויה על חושית 

שאף אחד לא מבין

והדמעות.

הדמעות האלה,

הן לא מהשמחה שבלהיות חופשיה

ולא מהאושר שבלהיות עצמאית

הן מהרוח. מהרוח נטו

ואולי בעצם, גם קצת, מהבדידות

אז אני תמיד מרחפת

ובגלל זה אני גם תמיד  

לבד

וגם הם 

והוא