יום אחד אאחוז בידיו של מישהו אחר ואביט בעיניו של מישהו אחר. ואוהב לעולם ולנצח מישהו אחר

- אבל עולם המחויבות ערערי כלכך, מטולטל, שירכאבקטן שלא במקום יוכל במחי יד למוטט אותו לרסיסים - 

וכשהצלילים המוכרים יתנגנו בשיא אירוע רנדומלי בחיינו העתידיים הפשוטים , העולם יעצור

ואהדוף את גופו מעליי ואפול מרגליי ואתכרבל בעצמי עם הזכרונות שיצוצו ויכו בעוז, דורשים ומוצפים מיד במלוא תשומת ליבי: שום ידיים אחרות ועיניים אחרות ואהבת עולם נצחית שמישהו אחר יבטיח לי לא ימנעו את הבהובי הנצח ההם הישנים

(העולם היה יפה כלכך ועצוב בוזמנית, חשבנו שאנחנו יכולים עליהם נכון?שננצח אותם, הנה ראו למרות כל מה שעוללתם אז נהיינו טובים יותר. איכותיים יותר. תראו מה אנחנו עושים עכשיו

הלילות ריתקו אותנו קראו לנו לבוא ההרפתקאות הנחבאות סיקרנו ומשכו

בוא רק נשתגע ונברח 

בוא לא נחזור לא היום ולא מחר

חדרו לא היה חשוך אבל ליבו תמיד היה שחור(בדיוק כל מה שהייתי צריכה)

העיר שלי. אהובתי. שלו. כמה לילות משוגעים כמה אהבות בלתי אפשריות? כמה לבבות שבורים שגרמתי

לבחורים

לחשוב

שהם

מעולם לאאמרתי לו את האמת, שהשתקפות העצב שלי גדולה מהשמחה. 

מעולם לא היסס ליפול אל תוך זרועותיי מעולם לא ידע מה מתרחש לי שם בפנים

מעולם לא פחדתי להחזיק בו ולהביט אל תוך עיניו (ולאהוב)

ולא הפסקנו להיות שיכורים לרגע 

מאלכוהול זול

מסמים מתרופות

מאינסוף אפשרויות

 (אספי המילים שהוא לחש לי לאוזן ונדחסו לי לתוך הנשמה וזאת היתה תקופה שלא רציתי למות רק לא רציתי להיקבר חיה

ואולי גם דמעות היו הצפות רגשיות אמיתיות מה שהולך פה עכשיו זה כלום לעומת הבריכה הטבעית שנבעה בי אז

והשיר באוזני מפיו רק המשיך להתגלגל ולספר את סיפורנו העצוב

האם חיכית כמוני מתחת לשמיכה? האם התמכרת כמוני ולא רצית ללכת? האם הרגשת את הדמעות שלי, כיצד הן מרטיבות לך את היד?

כל זה יחלוף במוחי במהירות של אופנוע דוהר במורד כביש ריק באמצע לילה קר. כשלא תהיה שם יותר רק גבר אחר שאני לא יודעת עכשיו שירי יהיה שלו וכנראה שגם ילדי וידיו אחוזות ועיניו מסתכלות ואותו אוהב לנצח ולעד(אותו מישהו גם לעולם לא יקבל את ערכו של הזמן. וערכו של הזמן שווה הכל, זמן לא של שעון, שעות שניות, אלא זמן של חודשים, שנים, מעשים. ארועים. חוויות. זה זמן ששום אהבה לא יכולה לפצות עליו כי מה זאת אהבה לעומת זמן כאין וכאפס הנה ראו איך נזכרתי והוצפתי ונעצבתי, כי לעולם לא יחזור להיות מה שהיה אבל אהבה היא תמיד תמיד זמינה (אז מה היא שווה) 

מאוחר מדי גם לך וגם לו אני כולי שייכת לעבר לזכרונות מתוקים מרירים שנמוגים בפי לאט

לא אתה ולא הוא יכולים עליהם

ביי

המליונר:

 מה אכפת לי להזדיין איתו למרות שרקכשאני נזכרת בתנועות הגוף ומדמיינת את ההליכה בא לי להקיא.

על זיני, הוא מספק לי בחינם(קיינד אוף) דברים שלרוב הבנות בגילי ובתובענות היומיומית של החיים די קל לחלום עליהם אבל הפער כלכך עצום מהגשמה: כרטיסי טיסה לגרמניה עוד חודש, שלל מתנות ופינוקים והצצה רחבה לחיי פאר נוצצים שהתוכן האמיתי שלהם הוא: כלום, כלום, ועוד כלום.

רק כשבאמת נמצאים שם מבינים מה זה בכלל. וזה עוד אחד מהמחקרים הקטנים שלי על התנהגויות אנושיות ועד כמה רחוק סמרטוטים יעזו ללכת רק בשביל שתהדקי את הסוליה שלך על הפרצוף שלהם ותדרכי עליהם עוד קצת? ודרך אגב, לפי איך שזה נראה ומרגיש הם פשוט שמו את הפנים שלהם שם. אז מי לא ידרוך עליהם, בחיי

אני מתרגשת מאנשים שעדיין יודעים להרגיש

אבל בכלל רציתי לשים פה שיר של דיו

המפקד:

  אבל את מבינה שמשהו דפוק? כשאתם לא מסתכלים בעיניים יותר גם כשמתקילים בניכם פיזית גם כשקהל שלם נושא אליך עיניים כי את צריכה להרצות על משהו באולם הרצאות מול כל הפלוגה שלך. הוא ישפיל מבט וזה צורב באותה המידה; אחרי הכל אותה העוצמה של מבט מקשיב, אותו הכוח שנמצא בעיניים נשואות קיים בדיוק גם באין

מספיק שזוג עיניו משוטט במחוזות  אחרים בשביל להרעיד משהו בבניין ההוכחות הבנוי אצלך במבנה השיעור המתוכנן היטב שם בתוך המוח

לא הרבה מבניכם היום מסוגלים לערער אותי הא, זכית בכבוד

"אבל ויתרתי כבר" ממזמן על כל משהו כזה. ואמרת לי הרי, את היחידה שאני מכיר שמפחדת כלכך מחוסר שליטה עצמית. אם תפסיקי לפחד מזה, תשחררי מעצמך, אולי יפתח לך שם משהו ותוך כדי הוא שלח יד וליטף לי את הכיס השמאלי הקדמי של המדים איפה שנמצא הלב

מקרה אבוד. חשבתי את זה לא אמרתי כי כמו אהבה גם איבדתי טעם בלדבר בלהסביר

    לך תשחרר חסימה רגשית של שנים, והוא סרבן בדיוק כמו כולם, לא טיפש כי אם סרבן. אז אחורה פנה ומעולם לא זיינתא ת החיילת הזאת, נכון, ובמחי יד לפתע למחוק סיפור שלם שאולי בעצם מעולם לא קרה

אם אתם יודעים לכשף אותי מספיק שתגידו משפט אחד והוא יכול להיות בטוח או מהוסס. מספיק שתבצעו תנועה אחת שיכולה להיות ודאית או סימן שאלה אחד גדול, האם אתפס בכם האם תיצרו בי את תחושת הצורך המחייבת להוכיח את המשהו הזה שכולכם מצפים לחזות בו במו עיניהם אם וכאשר קלעתם עם מילת משפט מעשה הקסם אני הופכת מיד לנחש קוברה שמזדקף בסקרנות עירנית מתוך סלסלת הקש המגוננת שלו; יוצא ממנה החוצה והלאה אל העולם, העיקר לא לנתק קשר עין עם החליל המהפנט שלכם.

ומכאן הדרך לחולל ניסים ונפלאות קצרה ומרוצפת בשלל תעלולים ושעשועות (קל, כלכך קל איתי) שיספקו אתכם ויריקו אותי ומזל. שיש עוד ממה לרוקן.