הוא לא אמר לאישתו ולילדים שאני אמורה להגיע, אז כשהם ראו אותי הם מאוד הופתעו והיו מאוד מאוד שמחים. ואז הוא חזר מאיפשהו ונראה רע מאוד והתחלתי להבין שמשהו קצת לא בסדר. הכיפה נעלמה לאנשהו והוא לבש בגדים מלוכלכים והשיער שלו התארך מדי. ואז הוא הסתכלי עלי והיה לו אור בעיניים וקמתי לחבק אותו והחיבוק שלו היה חלש מאוד.
הוא הלך לשולחן והתחיל לרוקן מלא מטבעות מהכיסים שלו, הוא נראה בו זמנית מאוד מרוכז ומאוד מנותק. ואישתו כל הזמן הזה היתה בחדר ודיברה בטלפון, ואז היא יצאה והיה לה מבט מאוד עצוב בעיניים כשהיא ראתה אותי, "היי, טוב שבאת, לא ידענו שאת אמורה להגיע", וסימנה לי לבוא איתה למטבח. ושם היא התחילה לספר לי הכל, והבנתי שהופעתי להם באיזשהו פיק של תהליך ארוך ומאוד מאוד בלתי נסבל, היא אמרה שהוא לא מתפקד כבר תקופה מאוד ארוכה, לא מתפקד זו לא מילה, הוא מדבר שטויות, הוא מנותק, הוא מעשן המון ויש לו התקפים פסיכוטיים. היא אמרה שהיא חושדת שזה סכיזופרניה, בדיוק כמו לאבא שלו, סבא שלי, שעדיין בחיים אבל לא איתנו כבר המון שנים, היא אמרה שזה בדיוק התסמינים. היא אמרה שהוא מסרב לקבל טיפול ואי אפשר לאשפז אותו בכפיה כי הוא לא מסוכן לסביבה, היא ניסתה כבר לברר והבינה שזה לא אפשרי. אז היא הגישה תביעה לגירושין ויהיה לו אפוטרופוס מטעם המדינה. והם ימכרו את הדירה והיא תעבור עם הילדים לגור במקום אחר, והוא, מה יהיה עליו, היא לא יודעת וזה כבר גם לא ממש מעניין אותה. והיא היתה צריכה לספר לי את כל זה אבל ידעה שאני עסוקה בטח, עם החיים העמוסים שלי, ולא רצתה להטריד אותי, וחוצמזה מה כבר אני יכולה לעזור.
לאורך כל הזמן שהיא מדברת אני שותקת וחושבת על מלא דברים, על האירוע המוחי מלפני שנתיים שכנראה משם הכל התחיל או שזה בכלל היה מאז ומתמיד והתפרץ רק עכשיו, וזה בעצם בכלל לא מפתיע אותי אבל גם מצד שני לגמרי כן, ואיך הילדים מסתדרים עם זה ואיך זה משפיע עליהם, שלא יגדלו להיות כמוני, כמוני איך? כמוני, מדחיקים כאלה.
היא אומרת לי שאני חייבת ללכת לחדר שינה לראות איך הוא נראה, היא לא ישנה בו כבר חודשים, ואני נכנסת ורואה כמו בסרט רע מאוד המון בדלי סיגריות על הרצפה סביב למיטה, עשרות בדלים, וריח מחריד שעושה לי בחילה. אני חוזרת אליה ואומרת, ראיתי, יש משהו שאני יכולה לעזור איכשהו, והיא אומרת שלגמרי לא, אולי לדבר איתו אבל גם זה לא עוזר, כשמנסים להתחיל לדבר איתו על טיפול הוא פשוט קם ועוזב את החדר, אולי לקחת אותו לאיזה טיול, תנסי, וכשהיא אומרת את זה אני יודעת שזה לא משהו שאני יכולה לעשות כרגע עם כל העודף מידע הזה שנחת עלי פתאום, אולי ביום אחר לפני שאטוס אגיע ואקח אותו.
ואני כבר מדמיינת בדיוק איך הטיול הזה עומד להיראות, כי הדמיון שלי כמו תמיד רץ, ולא תמיד למקומות הנכונים, אני אכניס אותו לאוטו ואשמיע לו ביל אוונס, וזה משהו שקצת יצליח לחבר אותו אלי או למציאות, ואסע איתו לבוקי בן יגלי, הרחוב שגדלתי בו אצלו בדירה הפצפונת אחרי הגירושין, הרחוב שצמוד לגן מאיר שהשתנה מאז אלף פעמים ושומדבר בו כבר לא מזכיר לי את הילדות, אבל אני אקח אותו לשם כי אולי גם שם יש איזו התחלה או איזה רמז או איזה תובנה שתגיע אליו ותבהיר לו באופן שלא משתמע, אתה חייב לקבל טיפול, תראה זה הבית שהיית לוקח אותי אליו ומראה לי סרטים של דיסני ומכין לי ארוחת ערב ולא הייתי רוצה ללכת, אתה זוכר? ולפעמים לא היינו מוצאים חניה אז היינו מסתובבים באוטו כמה סיבובים באותם רחובות חד סטריים ולא היית עצבני מזה בכלל אלא רגוע כאילו זה חלק מהדרך, הסיבובים האלה של החניה, ובסוף תמיד מישהו היה בדיוק יוצא והיינו חונים. והים היה ממש קרוב,
אני זוכרת שהיינו הולכים אליו הרבה, אני זוכרת שזו הייתה עליה, הייתי ילדה ממש קטנה ועלינו ביחד את הרחוב עד לחוף וזה תמיד היה בזמני צהריים מאוחרים או שקיעה כי היה לך אותי רק בשעות האלה, וכמו אז נעלה גם הפעם שנינו, איש מבוגר שנראה קצת תמהוני עם זקן של דוס וילדה אבודה שמנסה לעשות סדר בדברים שאי אפשר כבר לסדר, ונעשה סיבוב בחוף ואני אנסה להזכיר לך או לעצמי את כל החלקים האלה בילדות שלי שאני מאוד זוכרת לטובה ממך.
ואני לא אשכח לרגע את הסיבה האמיתית שאני עושה את כל זה, ואת המשימה שמיניתי את עצמי להשלים אותה, בסוף אני צריכה להספיק לשכנע אותך לפני שאני נוסעת, כי אף אחד אחר לא מצליח לעשות את זה, וזה קצת נפל עלי משום מקום אבל לא נורא, הרבה פעמים משימות מהסוג הזה נופלות משום מקום ואני יודעת שאני חזקה ויכולה להתמודד עם זה כי אם לא אני אז מי, ואנלא יודעת אם אנסה לדבר איתך בעדינות או בחדות על העניין, שאתה בעצם ממש ממש לא מרגיש טוב, ובית חולים זה כרגע המקום בשבילך, ואני אציע לך שניסע לשם, שיעזרו לך, אני חושבת שאתה צריך לקבל טיפול אבא וזה לא משהו רע או קשה או מפחיד זה פשוט המצב, ואני אלך איתך לשם, בוא ניסע עכשיו, בסדר?
הלוואי שככה זה יהיה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
