שקט! חושבים כאן.

היא נכלאה לתוך כלא דמיוני.

מנסה לצאת, וערפל, אותו הערפל שגרם לה להרגיש טוב, הגן עליה.

עכשיו היא כלואה בתוכו, הוא עבד עליה, סיחרר אותה עד שהיא איבדה שיווי משקל,

היא נפלה בכבדות על האדמה הקרה, הנוצות נספגו בטל לח והכובד גבר עליה.

לרגע אחד היא הרגישה מוגנת, עכשיו היא חושבת שוב. הכל שטויות.

והערפל צוחק וצחוקו הוא הדממה. תקשיבי לזה טיפשה! את שומעת? אלה הן הטעויות שלך,

מתגלגלות בתוך הערפל, פוגעות בה שוב, מכות שנית. חשבת שנפטרת? שוב טעית.

אי אפשר לעוף, אי אפשר לצעוק. היא פשוט שכבה שם, חסרת אונים.

ובפניה חדה זו, נעבור למשהו יותר שטחי וורוד. היום ראיתי את צח - האח המגניב של זיו.

צח - אח

זיו - מגניב

ס=ג=י=ד=ע

הקשיחות פשוט נודפת מהם כמו ריח אלכוהול יקר. וצח אוהב חתולים! 

#%$@#$#&#

אכזרי ביותר.

"יש לי אח...."

"זיו"

"ויש לי בן דוד..."

"דביר"

#$@$@#%@##$@

ואני צריכה לאנוס את גילעד, הוא פאקין ג'ינג'י!