שקט! חושבים כאן.

המים השחורים נפלו אל תוך הכלי בכבדות, סוחפים את העלים השחורים שנתנו להם את הצבע האפל הזה.

האבקה נשפכה לשם כמו חול, גרגיר אחרי גרגיר וכל גרגיר התמזג עם המים, קיבל צבע כהה כמו שלהם,

נותן לחושך לחדור לתוכו. כל אחד ואחד מהם.

הסכין חתכה בעורו המחוספס של הגוף שלו, נוזל חם התפרץ מבפנים, כאילו הוא תמיד התכונן לרגע זה.

ריח עז עלה באוויר, מרענן את כל אשר נמצאים שם, כלומר אני. מנסה לתפוס את הריחו האחרון שנדף מגופו, עוד מאט הרוח תיקח את כל מה נשאר. טעם חריף עלה בפי, אך עם זאת גם טעים.

"קליק" שבר את הדממה. המים החמים נשפכו לכלי, משאירים אחריהם את האדים החמים והנעימים, הם הסתירו את הכל ואחרי כשניה שוב התפזרו, הם כעשן מערובה יוצאים מספלי.

ברכותי, הכנתי תה! @#$@#$@

הערפל מתפוגג, החום חוזר, לאט לאט, אבל חוזר. כפניה כבר לא כבדות כמו אז, אך עדיין כבדות מספיק בשביל לכבול אותה לאדמה בלי לתת לה לברוח לשמיים שעתה קיבלו שוב את צבעם התכלת.

לדעתי היא תצליח לעבור את הלילה הזה. =]]