שקט! חושבים כאן.

כן בטח

חיכיתי לשלושת הימים האלה כל כך, רק בשביל זה קמתי והלכתי לביה"ס, בידיעה שעוד כמה ימים הטיול השנתי.

אספתי שלושה תיקים וכמעט ולא ישנתי בלילה שלפני, הרי כבר רציתי שהיום יגיע.

אני ורונית אפילו עשינו רשימת הדברים שצריך לעשות בטיול השנתי המאוחד שלנו!

אז כן, הייתה לי מחשבה שמשהו יקרה, אבל אני לעולם לא לומדת מטעויות.

בתחילת הטיול איזה מתרומם אחד גנב לי אמפי ולא רצה להודות, אבל חכו!

זה נהיה גרוע יותר כשניהיו לי בחילות וכאבי ראש ו..ו..ופשוט הרבה דברים רעים שאין מספיק מילים בשפה כלשהי כדיי להסביר אותם (לכן אין לי מושג מה להגיד לאמא, בעברית או ברוסית...אולי אנסה ספרדית?).

בשלב מסויים ניהיה לי מאוד רע, מאוד.

אז היה לי התקף ופשוט רציתי להקבר איפשהו ולהחנק מהאדמה שתסתום לי את הנחירים, אבל לא!

בית הספר "אחראי עליי", זותומרת אני יכולה למשוך בשיער על הראש, לחתוך ורידים, לשתות רעל, אבל רק בשטח הטיול. לכו תבינו אותם.

לימור המחנכת התקשרה לאמא שלי, שכמובן לא הבינה מה רוצים מחייה, אז לא היה לי כוח להסביר ופשוט ניתקתי לה ולא חזרתי אליה.

בשלב הבא, הבנתי שהעולם ימשיך בלעדי גם אם אני ימות, ולא אהבתי את עצם הרעיון הזה - החלטתי שהכי טוב זה להיות מחבל - לשים על עצמך איזו פ33ה ולהתפוצץ עם שאר העולם. המחשבה הזאת גרמה לי לעוד התקף.

באכסנייה היה ליצן מגניב שהלביש קונדומים על הראש. קונדומים.

עכשיו לכו תלמדו אותנו על אמצעי מניעה.

ליצן: "עכשיו נשחק נשיקה סטירה! סתאם סתאם..."

מינה (המורה לספרות): "יווו! אני חולה על המשחק הזה!"

_____

מינה: "זה הזוי, פשוט הזוי!" (בעודה מסתקלת איך הליצן שם כובע על הזין של מה-שמו)

XD היה מצחיק, באמת.

ובשאר הערב היה גרוע.

וגם הייתי עם החברות המפגרות שלי בחדר, עזבו...

וגם פספסתי את השיר שלנו, ואת ארוחת החג, ואת המתנות, ואת השימחה, ואת האהבה, ואת הנשיקה ואת החג.

לסיום,

זה הטיול הכי גרוע שהיה לי ויש לי מזל שיצאתי משם לפני הזמן, הייתי אמורה להשאר שם עד יום שלישי. XS

תקופה קרה זו, הלא כך?