שקט! חושבים כאן.

היום בשיעור של"ח היועצת קראה לי ולקחה אותי לחדר מורים.

קיצר, הם החליטו שאני בן אדם עצוב ואומלל שאינו יודע לטפל בעצמו וסבתא שלי היא יצור עוד יותר אומלל שלא יכול לעשות כלום. המדווחת הייתה לימור המחנכת כמובן, דימיון לא חסר לה, היא בקלות יכולה לכתוב את הספר השביעי של הארי פוטר בזמן שרולינג תספור את הכסף שהיא הרוויחה מהספרים הקודמים.

בהתחלה הם קיבלו אותי כיתומה שהחבר של אמא מרביץ לה וסבתא לא יודעת מה לעשות, אז החלטתי לא להתנגד לשאלות, רציתי להראות שהם מה זה טועים ורציתי להוציא מהם ליצנים עלובים.

נחשו מה? הצלחתי! XD

איזושהי אישה שאלה אותי באיזה חוגים אני אז עניתי, הוצאתי אותה המומה, כי היא חשבה שאני דבה שיושבת בבית.

וגם שאלו אותי אם הייתי בחוג דרמה ועניתי בחיוב, אז הם הכריחו אותי ללכת שוב לאנשהו, אבל אמרתי שאני רוצה רק את תומר רוסו ^^.

ואז אחת צעקה שהיא ראתה את "לגעת באושר" והיא אוהבת אותו!

בשורה התחתונה, הוצאתי אותם ואת לימור מפגרים. =]

איזה עניינים ניפחו מזה שאמא שלי עובדת באפריקה. =\

זה דיי עצוב, כי בארץ יש הרבה אנשים שבאמת זקוקים לעזרה, אבל עליהם לא שמים. הם מנסים לתפוס אנשים אקראים ולדחוף להם את העזרה שלהם לתחת. עצוב שאנשים מתים והם עדיין מנסים לקבור אותי עם העזרה העלובה הזאת.