שקט! חושבים כאן.

יום עצמאות שמח!

אני צריכה אותו, שוב.

אבל הוא לא יבוא אף פעם.

אז האופציה השניה היא להיות לבד.

אני לבד וטוב לי.

טוב לי מאשר ביחד.

הטלויזיה תקועה על ערוץ 5, דווקא כשאני צריכה אותה יותר מכל.

אז עכשיו אני אוכלת, אוכלת ומקללת את עצמי.

אוכלת כדי לטשטש את הטעם המר שיש לי בפה.

אוכלת בידיעה שמחר אני אשנא את עצמי.

כבר לא איכפת לי.

אני לועסת את הפיצה הרכה שבכלל לא מוכנה.

והחום שורף לי בפה...זה עדיף על הכאב האחר.

אני אוכלת למשמע זיקוקי יום העצמאות והדמעות זולגות יותר.

אני רוצה לברוח, אולם העולם קטן מידי מכדי להתחבא בו.

ועדיין לא נפרץ שום גבול...לפחות לא אצלי.

אני רוצה אותו כל כך, אך הדבר היחיד שיש לי זה דיאט קולה.