שקט! חושבים כאן.

יש שביתה ואני דיי בטוחה שאת רובה אעביר ליד המחשב\טלוויזיה מה שלא ככ נחמד. מאוד לא נחמד, אבל אין לי מש'ו יותר טוב לעשות.

אז כדיי לשעשע אתכם ולחסוך מילים על חיי המשעממים הנה  סיפור שכתבתי דיי מזמן.

שייכות.

בטח יש לך מחלה נדירה שכולם יודעים עליה חוץ ממך. היא מדבקת, אז אנשים שומרים ממך מרחק. תלך לרופא, אולי הוא ירשום לך תרופה, יגיד לבוא בעוד שבועיים לבדיקה נוספת ווואלה!  נגמר הסיפור. פתאום תסתובב בחבורה גדולה כזאת, אל תוך ליל יום שישי ובטוח יהיו לכם בדיחות אישיות כאלו שמישהו רק מזכיר אותן ואתם כבר נשפכים מצחוק. וכמובן שתהיה לך איזו כוסית מהחבורה, "חברה" שלך שתצחק גם מהבדיחה ואתה תצמיד אותה אליך ותנשק קלות על שפתיה.

לפנות בוקר כל אחד יזחל למעורה שלו ואתה תחזור גם, כשהבושם שלה עדיין על בגדייך. תמלא לך כוס מים ותבלע כדור נגד המחלה שלך, תגיד משהו בסגנון "קרועים החבר'ה האלה" ותירדם.

כשתתעורר התרופה תיעלם, גם ריח הבושם והמחלה – כי אין, אין שום מחלה ותרופה, כנראה שזה אתה שלבד.

אולי יש איבר כזה – "איבר השייכות" ואצלך הוא פשוט לא מתפקד, אז קבעת לך תור. הרופא אומר שאין ממה לחשוש, שהסכנה היחידה היא זיהום ולא יהיה כזה. לוקחים ממך דגימות דם ואפילו בחרת לאיזה חבורה איבר השייכות שלך יגיב: "הפשוטים", אתה לא צריך יותר. נכנסת לרשימת ההמתנה ואתה כבר לא יכול לחכות לאיבר הזה שמגיע לך. סופסוף קיבלת טלפון מהמרפאה, איזה מסכן מת בתאונת דרכים. חבל. אתה מחייך לעצמך.

מעבירים אותך לחדר הכנה לניתוח ואתה עדיין מחייך מאוזן לאוזן עד שההרדמה מתחילה לפעול.

אחרי כמה שעות ואתה כמו חדש! שייך. קצת כואב בצד והתפרים מגרדים, אבל היה שווה את זה. אתה מתאושש בבית ומרגיש פשוט כזה. אחרי יומיים אתה כבר מסתובב בחבורה שלך. פשוטים. דווקא מצחיקים אלה. לא נועזים, גאונים או מופרעים, אבל נחמדים. אתם נפגשים לכמה שעות, עד חצות ככה.

פתאום איבר השייכות מתחיל לכאוב, איזה כאבים! בקושי אפשר לזוז. אתה מובל למיון, מנשימים אותך, מזריקים אינספור חומרים ואתה מועבר שוב לניתוח. כשהתעוררת הרופא הסביר שהיו סיבוכים וכנראה שאחרי הזיהום הזה הגוף שלך פשוט ידחה את האיבר, שזה יכול להיות קטלני בשבילך. אחי, אמרתי לך שזה אתה, אי אפשר לתקן.

אתה מסיים איכשהו ביה"ס, צבא, טיול לדרום אמריקה...ואת כל זה אתה עושה לבד, לגמרי לבד.  איזה עונג אתה מרגיש כשעובר רחוב שואל אותך מה השעה או איך להגיע למקום מסוים ואתה? אתה פשוט קורן. ועונה בהתלהבות ומדמיין ידידות ארוכת שנים שהתחילה ככה, בין זרים.

השנים מתחלפות ואתה מוצא לך עבודה ובעבודה אתה בכלל בעננים, אנשים מבקשים ממך לפעמים עזרה ואפילו מתייעצים עימך! לפתע את מוצא לעצמך אישה, אתם מתחתנים, היא בהריון.

ואתה יוצא כל יום שישי ויושב על הספסל מתחת לבית, רק כדיי שאשתך לא תחשוב שאתה לא שייך. היא בטוחה שאתה יוצא לערב גברים.

בחודש השישי אתה מתוודע בפניה והיא בהלם, מתחילה לבכות, לצרוח, להאשים אותך...איך זה שלא סיפרת לה על הבעיה שלך? "זה עובר בגנים" היא בוכה לך "הילד שלנו יהיה כמוך" מייללת. ואתה? אתה לא שייך בכלל.