שקט! חושבים כאן.

אתה סתם אפס לא מוצלח,

אתה נראה מוזר ומגוחך.

חולם על הצלחות כמרובות

ואז בסוף אתה מוקף בכשלונות.

אתה סתם מנסה להיות גדול

ככל שתעלה יותר,

יותר כואב ליפול.

אתה הורג בך כל הבנה,

אתה בסוף תמות בתאונה.

תודה לאלוהים על האוזניים

ותקלל על זה שלא ברא לך כנפיים.

כי להקשיב אתה יודע טוב מאוד,

אבל אחר כך לא רוצה עוד לעמוד.

נראה לך שעולמך אכזר,

אבל תבין - אתה הגוף הזר.

 

---

יום הורים דפוק איימים, אני רוצה טרגדיה וקומדיה ושייקספיר ומחזה וזה וזה וזה.

ממוצע דפוק, הכל דפוק. אני שוב חוזרת על דברי, אני ילדה של יוקרה.

אני נרקבת כאן, אני נרקבתי שם.

אתן לכם דקה לגיחוך על השקרים שהנני מפיצה, אבל זמנכם תם עכשיו.

אני אשתחרר משם ברגע שאוכל (עוד שנתיים).

כנראה שאלוהים או שיותר נכון החינוך, ממש לא רוצה אותי חכמה ומוכשרת ואי לכך, כאשר אני עושה מבחן במתמטיקה כמו ילדה חמודה ותמימה, פותרת תרגילים על טיוטה ואז מעתיקה לדף אחר כדיי לשמור על נקיון ושיהיה יותר קל לבדוק למפלצת ההיא, מה אני מקבלת? נכשל! אז אוקיי, נכשל זה רק באשמתי. האומנם? קיבלתי את המבחן שלי חזרה כאשר הוא מבולגן איימים וחסר דף אחד. נחשו מה? בדף הזה היה את הפתרון של המשימה היחידה שהייתי בטוחה בה. הדף הזה עולה לי 17 נקודות ונחשו מה עכשיו? אין לי את ה17 נקודות האלה ועקב כך אני...נכשלתי! אם הייתי נכשלת רק מחוסר יידע המזוויע שלי בנושא, הייתי מבינה זאת, אבל בגלל שדף אחד נעלם בצורה חשודה ומסתורית ביותר, בגלל זה אני אמורה להכשל? איך זה אמור לבוא בחשבון? ותאמינו לי, אני יודעת חשבון!

והפעם, החלטתי לדבר על זה עם המורה, היא פשוט לא רצתה להקשיב לי. פניתי למרכזת שנראתה לי אישה נומרלית באופן כלשהו, היא אמרה לי שזה לא משנה. איך אני אמורה להבין את העובדה שלמורים שמלמדים אותי כביכול, אנשים מקצועיים למחצה לא איכפת מהציון שלי ומה הסיבה לו. ואם זה לא מספיק, היום בשיעור אלגברה המורה קראה לי שקרנית והוציאה אותי החוצה רק בגלל שהתנגדתי לה וזה לא שעשיתי את זה בחוצפה כלשהי - העזתי לענות לה במילה אחת "כן".

שלומית המרכזת החליטה להעמיד אותי על הטעות גם וניסתה לשכנע אותי שאי אפשר להעלים דף עם כל הרצון שבעולם ואפילו הדגימה לי בנחישות איך המורה אוספת דפים ושהיא לא יכולה לטעות.

אחר כך המורה למתמטיקה הצהירה שהיא בודקת מבחנים כבר 5 שנים והיא לעולם לא איבדה דפים. אם כל הכבוד לחמש שנים המאושרות האלה, אני שמונה שנים עושה מבחנים ואף פעם לא העלמתי דפים.

אפילו אורי גלר מסתפק בלכופף כפיות.

למרות הכל, המורה אמרה הרבה דברים, אקצר בדבריה "אני שונאת אותך, אבל את נשארת בהקבצה א'1".

אני מאוד מאושרת, אבל אני רוצה את הציון האמיתי שלי, שלא מושפע מאהבה של המורה שלי או מהדפים שנעלמו באופן מפתיע. כנראה שזה הדבר האחרון שאקבל.

הו, והיא גם תהתה למה אני הדרדתי, לא שהיא חיכתה לתשובה, אבל העיקר לשאול ולהשפיל אותי סופית, לא?

אז אני אענה לה, כי אני יודעת לכתוב, אני יודעת לבקר...אך ורק בכתיבה.

תארי לעצמך מצב, מורתי האהובה, שבו יש הופעה מרהיבה. האנשים שהיו בהופעה קלטו הרבה יותר דברים והיו פעילים יותר, מאשר האנשים שישבו בבית וראו את אותה ההופעה בטלויזיה.

אז אחרי שהעברת אותי לסוף העולם ימינה, אני מרגישה שאני בין אותם האנשים שרואים טלויזיה. אני יודעת שכשישבתי באמצע זה מאוד הפריע לראיית הנוף שלך, אבל עכשיו כשאני דחוקה בפינה את מתפלא למה אני לא משתתפת? זה כמו שהזמר שמופיע בהופעה יתרגז בגלל שהצופים בבית לא מוחאים כפיים, אבל מה באמת איכפת לך? את גם ככה לא תשמעי.

זה לא שאני היחידה, יש הרבה ילדים שיושבים ובוהים במפלצת הזאת מהצד. נקח למשל את נועם, ילד שיושב מאחורי. הוא יושב כאילו מנותק מהעולם וממלמל לעצמו דברים שלפעמים הם אשכרה נכונים, אבל חבל שאני היחידה שיש לי את העונג לשמוע אותם.

נראלי שסיימתי. קופאות לי הידיים.

אוקיי, לכולם יש, אז גם אני רוצה.

המורה לאנגלית: "Presents are poisonous - Don't eat presents"

__________

המורה להסטוריה: "אינה, את כל כך דומה לי. מגחכת כזה"

___________

מור: "אני לא טיפשה, אני רק נראת ככה" (ומנסיוני - היא טיפשה)

___________

גבר מבוגר שצץ משום מקום כאשר אני ורונית שוטטנו בשוק

הגבר: "שלום, איך קוראים לך?"

אני: "אינה"

גבר: "ומה את עושה בחיים?"

אני: "כלום"

גבר: "את רוצה להכיר?"

אני: "אני קטינה!"

גבר: "מה? בת כמה את?"

אני: "13"

גבר: "אופס"

והוא הסתלק מהמקום!

_______________

שיעור הסטוריה. המורה מוציאה ילד מהכיתה.

המורה להסטוריה: "צחי, תגיד לילד פלא להכנס"

צחי: "ילד פלא עזב את התיק וברח"

_______________

אני: "אני הולכת לעזריאלי!"

סבתא: "מי זאת עזריאלי?"

_________________

המורה לגיאוגרפיה מספרת על הבת שלה.

צחי: "הבת שלך אוהבת את גיימבויז, נכון?"

המורה: "לא, אני לא מרשה לה."

_________________

בשוק. נערה בת 18 מסתובבת עם אבא שלה.

הנערה: "אני רוצה לקנות תחתונים"

אבא: "אולי תיקני גרביים?"

הנערה: "אבל אני רוצה תחתונים!!!!!"

______________

אופיר: "שגיא, תראה להן (לי ולרונית) את הגרביים שלך."

שגיא: "לא רוצה, תעזבו אותי!"

בר: "הן פריקיות אחי, הן יחשבו שזה מגניב"

______________

אני: "בגלל שהמורה איבדה את הדף מהמבחן שלי ונכשלתי, אני יהפוך לדוגמנית אנורקסית ואתחתן עם כדורגלן מליין, אבל בגלל האנורקסיה אני לא יוכל ללדת ילדים ואז לא אשתמש בקונדום כשאני אזדיין עם הכדורגלן שלי ופעם אחת אני בכל זאת אכנס להריון ויוולד לי ילד, אבל אני לא אדע איך לטפל בו בגלל שאני אהיה ט=י=פ=ש=ה! והכל בגלל המבחן הארור הזה!!!!!"

 _____________

תומר: "יא אללה כפרע, כנסי לאוטו שלי."

דניאל הפאקצה: "למה?"

תומר: "מה למה? כנסי כנסי מאמי, אני שוחט שם פרות, כנסי."

דניאל: "לא רוצה!"

תומר: "כנסי לאוטו י'פרה!!!!1"

________________

שיעור על שואה. המרצה מסבירה על הזכויות שנלקחו מיהודים.

המרצה: "יש להם עכשיו הפסקה?"

לימור המחנכת: "אסור להם לצאת להפסקה, כי הם יהודים"

________________

שיעור מורשת. המורה ערכה חידון.

עידן: "זה לא הוגן, למה אינה עונה על הכל???"

המורה: "כי היא חכמה"

_______________

רונית: "למה המורים לא משתמשים בשירותי מורים?"

ערס: "כוסאמאמאמאש'ך! דברי עברית!!!"

_______________

לידע כללי: רונית אוהבת צבע סגול.

דור: "רונית, הזין שלי סגול. עכשיו תמצצי לי?"

אני: "למה לה למצוץ כל דבר בצבע סגול?? היא פשוט יכולה להסתכל עליו!"

______________

שלומית המרכזת: "אינה, מה את לא אוהבת בביה"ס?"

אני: *מתחילה לחפור*

שלומית: "לא, לא הבנת אותי, אני לא באמת יקשיב לך. תגידי דברים טובים."

______________

*מישהו זורק נפץ*

אני: *חופרת לרונית*

רונית: *שתיקה*

אני: "רונית?"

רונית: "חכי, זה עומד להתפוצץ"

אני: "מה?"

*מסתובבת*

*בווווווווווווווווווווווווווווווום*

_____________

בתיה (המורה להסטוריה): "יסמין, אם אני באה אליך עכשיו והמחברת הזאת, זאת לא מחברת הסטוריה את תהפכי לפיתה!"

_____________

רונית: "אופיר, אתה רוצה להיות פקח?"

אופירעוז2: "כיין!"

______________

פריק מחורר: "שמעי, יש לי בעיה. אני אוכל סרטים מזה. אני רואה אותך בכל מקום!"

רונית: "זה הדדי"

מישהי: "איפה למשל?"

פריק מחורר: "בכל מקוםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!"

_____________

הסולן של מוטגן: "השיר הזה מוקדש לחבר שלי שעבר עליו משהו רע ו...שהזדיין!!!!!"

_____________

רוז: "אני אוהבת אותך"

ד"ר: "ובצדק"

*שתיקה*

ד"ר "רוז...א..."

*נעלם*

*בכי*

_______________

דוד השחור: "רונית יא פריקית"

רונית: "הוא חושב שזה מעליב אותי?"

אני: "לא יודעת, תגידי לו שהוא שחור"

________________

רונית: "אין לנו עתיד!"

אני: "לפחות יש לנו גרביים יפים"

רונית: "יפות"

אני: "את רואה? אין לנו עתיד!!!!!!"

________________

אני: "YOUR HAIR IS BLACK"

רונית: "NO, IT'S BLACK"

*מצביעה על השיער של האיטיופיות שלפנינו*

*הן מסתובבות*

רונית *בשקט*: "השיער כאילו"

_______________

מעיין המדריכה: "איך אתם מתמודדים עם כישלון?"

אני: "כותבים פוסט בישראבלוג"

 ______________

רופאה: "את מסוגלת לבלוע כדורים?"

אני: "כן, ברור."

רופאה: "ככה זה, רוסיות יודעות לבלוע"

אני: "אנחנו עדיין מדברים פה על כדורים, נכון?"

 ______________

גיא: "למה את בדדניקית ויושבת לבד?"

אני: "חוסר תחכום של הנקבות"

גיא: "וולקום טו דה קלאב!"

______________

אודי: "אז עשיתי מסאז' בטורקיה, אבל יצאתי משם מהר מאוד"

שי: "מה קרה, הטורקי התחיל להתלהב?"

______________

אני: "יש המון מפורסמים בעזריאלי"

אמא: "מה יש להם לעשות שם? לקנות שואב אבק? חסר להם משהו בחיים?"

______________

*'בולע' בפרטוגזית זה טרמפ ובאפריקה כולם צועקים את זה למכוניות*

ילדים שחורים: "בולע בולע בולע!!!" $%^$^#$^$

מישהו צועק מהמכונית: "בולעת אחותכם!"

_____________

אמא: "אולי תשחקי פינפונג עם סיני?"

אני: "לא רוצה" ;;

אמא: "אבל אולי קוראים לו פינפונג?"

_______________

האינטלגנציה הרוסית:

*משחקים פינפונג*

רוסי 1: "מה זה? חלון?"

רוסי 2: "חלון!"

רוסי 1: "חלון! חלון! חלון!"

רוסי 2: "חלון! חלון! חלון!"

______________

המנהל של אמא: "איך קוראים לך?"

אני: "אינה"

המנהל *בצחוק*: "אינה, את באה לישיבה, נכון?"

אני: "למה אתה צריך ממני עצות?"

אני *לעצמי*: "יש לי כמה, סגור תלוע ולך להזדיין"

_______________

בשיעור בפיזיקה דניאל הערס יצא לשירותים, אחרי חצי שעה הוא חזר עם סרגל.

המורה: "טוב שנזכרת...מה עשית שם כל כך הרבה זמן?

דניאל: "כלום"

המורה: "למה היית צריך סרגל?"

דניאל: "נו...סתם"

המורה: "למה לעזאזל היית צריך סרגל בשירותים?"

דניאל: "נו..סתם...לשחק איתו"

_______________

*מתחזה לאישתו של מישהו בשביל להכנס לאנשהו בנמל תעופה*

המישהו הזה (דווקא כוסון למדי): "שניה, אז בת כמה את?"

אני: "עוד לא חוקית"

______________

רונית ואני: "אנחנו משתתפות בצערך, תנוחמינו.."

ילד כלשהו: "מה צערך? כוסאמאמאמאמאמאאאאאאאאק"

______________

*איקסי טובעת*

אני: "לך תציל אותה היא טובעת!"

מישהו שמתמזמז עם מישהי: "מה?"

אני: "היא טובעת!!!!"

*שוחה בים*

אני לחברה שלו (שכנראה לא יודעת עברית): "גם החבר שלך ימות!"

היא: "it's ok...it's ok"

 ____________

אני: "יש! לומדים שואה! שואה! נכון שזה כיף? זה כזה כיף!"

*שתיקה ארוכה*

אני: "שלא תבינו אותי לא נכון! אני בכלל לא חושבת ששואה זה כיף"

____________

אני למחנכת: "רוצה סוכריה?"

מחנכת: "מה זה?"

אני: "סוכריה"

*לוקחת בחשדנות*

אני: "חשבת שאני הולכת להרעיל אותך?"

המחנכת: "לאלאלאלאלאלא!"

*מבט תמים*

____________

*ילד נכה על כיסא גלגלים מציק לי*

אני: "נשבעת לך שאם עוד פעם תעשה את זה אני אדחף אותך מגבעה מאוד מאוד מאוד גבוהה ותחווה את אנרגיית התנועה!"

____________

*הילד הנכה לשעבר נוסע באופניים*

אני: "וואו, התקדמת!"

____________

*אמצע הלילה, לפתע נשמעות צעקות מהרחוב*

מישהי: "אל תעז להעיר אותי! רק אם מישהו מת תעיר אותי, אחרת פשוט אל תעיר אותי, הבנת???"

_____________

*ילדות מדברות על זה שדנה הרביצה לילדה בכיתה ח'*

*אני נדחפת*

אני:"מה מה, זה שהיא יהודיה לא אומר שהיא יכולה להרביץ ליהודים!"

____________

דוד רץ (המורה למתמטיקה): "אז מה התשובה?"

מישהו צועק:"תישע!"

דוד רץ: "מי אמר תישע פרם פם פם!?"

____________

מדריכה במדא: "אתם שואלים את האיש 'איש איש איך אתה מרגיש' או במקרה של נרקומן 'איש איש יש לך חשיש' ומחכים שהוא יענה"

זהו בנתיים, אני מוסיפה עוד, אז תיכנסו כל פעם לדף הציטוטים (הוא ברשימה) ובדקו מה חדש :)

מרדימים את הסייח של עופרה, אף על פי שלא ממש הכרתי אותו, אני אוהבת אותו, אני אוהבת כל סוס בעולם והוא היה עוד תינוק קטן. :(

יהי זיכרו ברוך.

אוקיי, תהיו עדינים איתי.

דברי אליי ילדה,

ספרי את רגשותיך,

את בטח מנוסה

בלהסביר את מילותיך.

אך פי כבר לא נישמע,

קולות הרעמים אותו כבו

ורגשות נשרו

ושמש לא חמה.

למילותיי יש טעם רע,

היני מעדיפה שתיקה.

דברי אליי ילדה,

בלב אני שומע,

במבטים תגידי,

בפעימות ליבך,

לאן ילדה?

לאן את ממהרת?

תשארי עימי,

ואסתפק בשתיקותיך,

הן לי לעונג,

ולך הן לכאב.

דברי ילדה,

אך איש כבר לא שומע

וגם אם כן,

הוא לא מבין דממה,

אז מהרי ילדה,

תגידי לי הכל

ואל תתני לי זמן לשאול.

כתבתי אותו לפני כמה ימים, קצת שונה מהשירים שאני כותבת בדרך כלל.

יצא נחמד, לא משהו שאני גאה, אבל מאוד נחמד.

אני מחכה לתגובות בונות, אל תדאגו, אם אתם תכתבו משהו רע, אני לא אחתוך עמוק מידי, מבטיחה.

"עכשיו אפשר לצעוק,

מבלי לשבור את הדממה,

אנחנו לגמרי רחוק,

היכן שרוח שוממה."

בזמן האחרון אני מרגישה מאוד נייטרלית מבחינה רגשית, אני מרגישה ממש בסדר, אולם משהו חסר, תקופה קצת יבשה, אבל זה עדיף מאשר איזה דרמות וטלנובלות. לפחות לבנתיים.

מה שמעצבן אותי זה שאני בבלאגן, פיזי ונפשי. הכל בגלל סבתא, כל פעם שסבתא באה, תמיד אין לי כוח לכלום. זה מעצבן אותי, אבל אני לא יכולה לעשות עם זה כלום. בנתיים היא חולה. 

יממה וחצי, אולי קצת יותר והיא תהיה באפריקה הרחוקה.

אני לא אתגעגע ואני לא עצובה, יש לי שאיפות, לא איכפת לי ממה שקורה בעולם המציאות.

אולם אני בטוחה שכמה וכמה פעמים במהלך שלושת החודשים האלה, אני אשנה את דעתי.

אני אבכה, אצרח, ארצה שהיא תחזור, אבל זה עובר, ככה זה תמיד אצלי, הכל עובר. (:

וגם החלטתי שאני רוצה להרזות, כי אני מאוד שמנה.

בנתיים המשקל הנוכחי הוא....טדאדאדאם! 45 >.>

כך שאני חייבת להרזות, לפחות עד 40.

בכל מקרה, היא נוסעת ב20:00 וזה דיי מעצבן, כי אני רוצה שתסע כבר.

אני מרגישה כמו באיזה משחק שהמנחה מושך את הזמן כדיי למתוח, מעצבן כזה.

אין לי אמ.פי והקול במחשב שוב נעלם באופן מסתורי, רציתי אפילו לזרוק את המחשב, אבל מה אני? פריארית? נההה...

בכל מקרה, אני פשוט לא מסוגלת להיות נטולת מוזיקה, אז החלטתי שגלגלצ יעשה את העבודה.

הסתגרתי בחדר, הסנפתי לימון, שיחקתי בפלפון ושמעתי גלגלצ. זה לא מעניין,אבל אני בטוחה שהעובדה הבאה ממש מעניינת - לימון זה ה-דבר הכי חמוצ בעולם!

ככה עברה השבת שלי. ^_^

פתחתי טבעת חדשה בעקבות ארוע מטריד שקרה לי ולרונית בדרך הביתה מביה"ס. לא אפרט, אבל רק ארמוז שזה קשור בגרמניה.

החלטתי שאני משפרת את הציונים שלי, כאילו זה לא אמור להיות קשה, סך הכל צריך לקרוא משהו ולזכור אותו בעל פה ואז להגיד משהו חכם בשיעור.

רשימת הדברים שאני צריכה לעשות השבוע:

לסדר את החדר

לא להכשל במבחן במתמטיקה

להשתפר בטניס

ללכת עם רונית לשוק ולקנות מכנסיים

לפגוש את סבינה ואת אולגוש.

עריכה: כתבתי פאנפיק "הארי פוטר", מישהו מוכן לעשות לי בטא, או לפחות להסביר מה זה? =\

אולגוש ושרון - טודע לכן מעומק לב!

כן בטח

חיכיתי לשלושת הימים האלה כל כך, רק בשביל זה קמתי והלכתי לביה"ס, בידיעה שעוד כמה ימים הטיול השנתי.

אספתי שלושה תיקים וכמעט ולא ישנתי בלילה שלפני, הרי כבר רציתי שהיום יגיע.

אני ורונית אפילו עשינו רשימת הדברים שצריך לעשות בטיול השנתי המאוחד שלנו!

אז כן, הייתה לי מחשבה שמשהו יקרה, אבל אני לעולם לא לומדת מטעויות.

בתחילת הטיול איזה מתרומם אחד גנב לי אמפי ולא רצה להודות, אבל חכו!

זה נהיה גרוע יותר כשניהיו לי בחילות וכאבי ראש ו..ו..ופשוט הרבה דברים רעים שאין מספיק מילים בשפה כלשהי כדיי להסביר אותם (לכן אין לי מושג מה להגיד לאמא, בעברית או ברוסית...אולי אנסה ספרדית?).

בשלב מסויים ניהיה לי מאוד רע, מאוד.

אז היה לי התקף ופשוט רציתי להקבר איפשהו ולהחנק מהאדמה שתסתום לי את הנחירים, אבל לא!

בית הספר "אחראי עליי", זותומרת אני יכולה למשוך בשיער על הראש, לחתוך ורידים, לשתות רעל, אבל רק בשטח הטיול. לכו תבינו אותם.

לימור המחנכת התקשרה לאמא שלי, שכמובן לא הבינה מה רוצים מחייה, אז לא היה לי כוח להסביר ופשוט ניתקתי לה ולא חזרתי אליה.

בשלב הבא, הבנתי שהעולם ימשיך בלעדי גם אם אני ימות, ולא אהבתי את עצם הרעיון הזה - החלטתי שהכי טוב זה להיות מחבל - לשים על עצמך איזו פ33ה ולהתפוצץ עם שאר העולם. המחשבה הזאת גרמה לי לעוד התקף.

באכסנייה היה ליצן מגניב שהלביש קונדומים על הראש. קונדומים.

עכשיו לכו תלמדו אותנו על אמצעי מניעה.

ליצן: "עכשיו נשחק נשיקה סטירה! סתאם סתאם..."

מינה (המורה לספרות): "יווו! אני חולה על המשחק הזה!"

_____

מינה: "זה הזוי, פשוט הזוי!" (בעודה מסתקלת איך הליצן שם כובע על הזין של מה-שמו)

XD היה מצחיק, באמת.

ובשאר הערב היה גרוע.

וגם הייתי עם החברות המפגרות שלי בחדר, עזבו...

וגם פספסתי את השיר שלנו, ואת ארוחת החג, ואת המתנות, ואת השימחה, ואת האהבה, ואת הנשיקה ואת החג.

לסיום,

זה הטיול הכי גרוע שהיה לי ויש לי מזל שיצאתי משם לפני הזמן, הייתי אמורה להשאר שם עד יום שלישי. XS

תקופה קרה זו, הלא כך?