שקט! חושבים כאן.

כי הרגשתי מחוייבות ענקית לענות על השאלון ובנימה זאת אני גם רוצה לבקש סליחה על זה שלא הגבתי לרונית (הייתי עסוקה ואז גם היה פוסט חדש) O:

ערוך רשימה של 10 אנשים שעולים לך כרגע בראש:

1.  רונית

2. איקסי

3. לי

4. שמוליק

5. דור

6. אמיר

7. גבי XD

8. מודי

9. יסמין

10. דיאנה

1. מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברת עם מס' 7? נמ, בשבוע שעבר נראלי

2. מהי התכונה שאתה הכי אוהב במס' 10? היא מקשיבה לאנשים ^^

3. האם היית יוצא עם מס' 6? לא ><"

4. מתי הכרת את מס' 4? בכיתה ח'

5. מה אתה יודע על משפחתו של מס' 5? הם ערבים ואבא שלו עושה חזיות

6. מה היית עושה אם לא היית מכיר את מס' 1? לא היה לי עם מי ללכת לשוק XD

7. האם אתה חושב שמס' 3 ומס' 9 היו מסתדרים בתור זוג? לא, לי הייתה רוצחת אותה

8. לאיזה בי"ס הולכ\ת מס' 8? כנראה בנתניה, מאיפה לי =\

9. איך היית מתאר את מס' 2? עקומה עם ראש משולש. סתםסתם, היא כוסית D:

10. 3 אנשים שאתה מעביר להם את השאלון: לי, אמיר ושמוליק

______________________

אני צריכה שם פרטי חדש. שם קליט, קצר ומגניב. תביאו רעיונות O:

ישבתי עד השעות הקטנות של הבוקר, אכלתי אבקה של שוקולית כדי לא להרדם וקראתי את הספר המזורגג לבוק רפורט רק כדי לגלות שאין שום בוק רפורט ולא חייבים לבוא לביה"ס בכלל. אאוצ'.

בשיעור השני כולם התחפפו משם כולל אותי, הידד לשביתה.

ואם כבר מדברים על הדברים שמעצבנים אותי (קוראים לזה יקום, רבותי) אז אני רעבה, אבל לא רוצה לאכול כלום חוץ מיוגורט ולצערי אין כאן שום יוגורט. החברות של סבתא יושבות 24\7 על הטלפון ומתקשרות לה כל אחת בתורה. זה משגע אותי, הטלפון נמצא בסלון, יחד עם המחשב ובטלויזיה ככה שאין לי לאן להמלט. אחרי שיחה מייגעת בצהריים פשוט ניתקתי את הטלפון ו...שקט :)

בחמישי דני לא יכול לקחת אותי לקייקים ככה שאני צריכה הסעה, יש אחד שקוראים לו זאקי, אבל הוא שמן, זקן ומפחיד. להתקשר או לא להתקשר, זאת השאלה.

אתמול אחרי טניס הלכתי הביתה להנאתי, מנופפת במחבט שלי ועושה הנחתה דמיונית מושלמת (שאגב, המאמן שלי אמר לי שהיא כמעט הכי טובה) ופתאום רואה את הגיק שישב מאחורי באנגלית ודיבר על בנות וריבועים אמרתי לו שלום תוך כדי גב-יד לאלכסון ארוך (אחת המכות הטובות שלי3>), הוא ברח כל עוד נפשו בו.

יש כף ענקית ליד המחשב שאין לי מושג איך היא הגיעה לכאן וזה נורא מעצבן אותי, אבל אני יותר מידי עצלנית כדי להחזיר אותה למטבח. אני עצלנית מתמיד בזמן האחרון, כדאי שאעשה משהו בנוגע לזה *מתקשרת לסבתא כדי שתקנה יוגורט ומתגלגלת על הכיסא עם הכף למטבח, יחי הגלגלים*

אה כן ומתעללים בחיות בחצי האי אונגבה, צ'או.

זה לא כל כך קשה, הבעיה היא האינסטינקט, לא משנה אם מתחתיך יהיה מזרן רך או ג. יפית תמיד תפחד ליפול, כי זה לא בטבע שלנו ליפול מרצון. אבל הפעם החלטתי שאני נופל ובגדול ועל הזין שלי הטבע. אני שונא ששמים לי גבולות, אם שמים - אני עובר. וזה לא איזה מרד נעורים, גם כשהייתי קטן תמיד עשיתי את הדבר ההפוך ממה שאומרים לי, אמא אמרה שאני הסיוט שלה ואבא נאנח ומלמל משהו על מכות ומשטרה. אמא הייתה אומרת "תסדר את המיטה" והייתי מפזר את החלקים שלה בכל החדר, אמא אומרת "תאכל את הארוחה" והייתי מרעיב את עצמי ימים. מאבא הייתי מפחד יותר כשהייתי קטן ובהתחלה אפילו היה לו פטנט, הוא היה אומר לי את הדבר ההפוך ממה שרצה שאעשה ואז כמו ילד טוב אספתי את הצעצועים מהריצפה כשהוא ביקש בפירוש להשאיר אותם שם. אחרי כמה פעמים נמאס לי לצאת פראייר והפסקתי עם זה, אבל עדיין לא כדאי להתעסק עם אבא.

כשהלכתי בפעם הראשונה לביה"ס הסבירו לנו על המון חוקים וכבר בהפסקה עברתי על חמישה מהם, הילדים האחרים חשבו שזה ממש מגניב וככה מצאתי לעצמי את החברים הכי טובים שלי ולפעמים אני בא לבקר אצלם, בכלא.

במשך כל היסודי עשיתי את המוות למורים וכשעליתי על הבמה לקבל את התעודה שלי בסוף כיתה ו', המחנכת שלי התכופפה אליי ולחשה לי "בחטיבה אתה הולך לסבול ואני מקווה שהרבה" למרבה צערה המיקרופון שלה היה מופעל וכל קהל ההורים המאושרים שמע את איחוליה. חלקם הנהנו לאות הסכמה. בחטיבה בכלל לא סבלתי, הייתי מבריז והולך לים ולעשן עם חברים, ההורים כבר התייאשו. בכללי, אני דיי בטוח שאני חכם, אבל אצלי זה חוק לעבור על חוקים, משהו פלדה רצח, אין מצב שאתם תופסים אותי עם ספר. מקסימום גליון 'פלייבוי'.

ועכשיו עברתי לתיכון, נחמד כזה, המורים מוכרים לנו חומר לפעמים ואם נותנים מספיק 'ירוקים' למנהל אז בסוף השנה נמחקות לך כל ה"הברזות" מהתעודה ויש מצב שאמא שלך תקבל חיוך ואמירה בסגנון "הילד שלך חכם ומיוחד".

בכל מקרה, אף פעם לא הבנתי את החוקים. לא הייתי חושב לדרוך על הדשא אם לא היה את השלט המפתה הזה באמצע שכתוב עליו באותיות גדולות ואדומות כאלה, בשביל להרגיז "אסור לדרוך על הדשא". אותו הדבר עם הסמים, למה להתחיל בכלל אם לא בשביל ההנאה הכרוכה בעבירה. 

מה שבאמת מרגיז אלה חוקי הטבע והדבר הכי מרגיז אצלם שלעבור עליהם תמיד קשה. פעם ניסיתי לשהות מתחת למים שעה שלמה מה שלא הצליח לי, נשברתי אחרי כמה שניות וניסיתי עוד כמה פעמים ובכולם נכשלתי.

"שמעת על שנורקל?" שאל אותי פעם יוסי, ההוא שיושב עכשיו בכלא.

"לא צריך ת'שנורקל המחורבן שלך!" התרגזתי עליו, הוא הרי יודע את הקטע שלי וסתם מעיר כדי לעצבן.

אבל עכשיו, עכשיו אני הולך לשבור חוק. 'חוק הנפילה'. ואני הולך ליפול חזק, ככה שהטבע יקבל את זה בפרצוף, שיבין שאיתי לא מתעסקים.

נעמדתי ישר ועצמתי עיניים, כדי לשבש את שיווי המשקל של הגוף, מלאתי את ריאותי באוויר, כי אסור לנשום בזמן הנפילה, הרגשתי שהטבע חם עליי עכשיו, המניאק מפחד וזה נתן לי תמריץ. נשענתי עם כל הגוף אחורה, נאחזתי בעצמי והשתחררתי לגמרי. ככה נפלתי, מהגג של עזריאלי.

עריכה: ביקרו אותי, מוזמנים להכנס ולחוות את דעתכם XDDDDDDDD

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=470887&blogcode=7718802

ואם לא בשביל מישהו, אז גם לא בשבילכם. זה לא הורג אתכם שיש אנשים שעושים היסטוריה נגיד ואתם יושבים וקוראים את הפוסט הזה? אותי זה כן. הלב מתכווץ מעצם מחשבה על כך. ולפעמים זה לא חשוב איך אתה נראה בעיני אנשים או מה עשית. העיקר זה המטרה. יש לכם מטרה? לי יש, עכשיו. חשבתי עליה ממש עכשיו ואני אפילו לא רוצה אותה בגלל התשוקה, אלא בשביל להשיג משהו, בשביל לנסות להשיג ואם אני ארצה מספיק, אני מאמינה שאצליח. אחרי שאני אסיים איתה, אני אתחיל במטרה אחרת ועוד אחת ועוד ועוד, כדי לא להרגיש את העוול הזה שוב. כשאתה קם בבוקר ויש לך מטרה, משהו משתנה בך וזה טוב.

צ'או 

אם יום אחד היית יוצא לטייל, לבד, בלי לדעת לאן. והיית הולך שעות, תמיד ישר, מטפס על גדרות, דרך שיחים ובתים. אחרי כמה שעות כבר לא היית מכיר את המקום, הכל שונה, שמות של רחובות לא מוכרים ואתה פשוט הולך ישר. פתאום מחשיך ואתה, אין לך אלוהים, ממשיך ללכת. עשר שעות על הרגליים ואפילו לא כואב, מה אתה מחפש כל כך חזק? אתה לא יודע, זאת אומרת עמוק עמוק בפנים אתה בטוח יודע, אבל מכחיש ולא מקשיב. פשוט הולך. לפעמים רץ. אתה מגיע לרחוב שומם וחשוך, מקור האור היחיד הוא הפנס והשאר חבוי בחשכה. אתה מתקדם בצעדים איטיים אל הפנס ונעצר. פעם ראשונה שאתה נעצר ועכשיו אתה מתחיל להרגיש את הכאב החד שברגליים, רוצה להתמוטט. שם לב שעל צג הנייד שלך מופיעות עשרים שיחות מאמא, אבא ויוסי, שם לב לשעה. חוזר לחיים. לחיים האומללים שלך שנראה כאילו יש לך הכל, אבל תמיד צריך עוד וככל שצריך יותר ככה מתוסכל יותר. שרצית להיות מישהו אחר, בטוח לא עצמך ואתה יודע שהרבה אנשים היו רוצים להיות אתה, ילדים עם סרטן, אבא מכה וסתם ילדים באפריקה. אבל אתה, יש לך סטנדרטים גבוהים, לא מספיק לך להיות עצמך. ובכלל בא לך להיות רגיל, רגיל-רגיל. והכי כואב זה שאתה בכלל לא יודע אם אתה רגיל או לא.

לפתע אתה רואה דמות בתוך האפלה ואיך שאתה רק רואה אותה, אתה ישר יודע שזה מה שחיפשת, לזה חיכית. היא צועדת לאט, מהופנטת, נראת בגילך. לא כוסית, אבל יפה ועוד איך, יופי כזה לא ראית, יפה מכל דבר שאי פעם שיפשפת עליו. היא נעצרת ממש מולך ואז גם חוזרת לחיים, כמוך. נראת מדהימה בתוך האור החלש של הפנס. אתם מביטים אחת לשני בעיניים, מתקרבים ומתנשקים. לא סתם נשיקה, הנשיקה המושלמת, אחת כזאת שאי אפשר להתנתק ממנה, שאפשר להמשיך לנצח. והכל נשכח, הכל פתאום מושלם, איך שרצית שיהיה.

אם זה יקרה, אל תעזוב אותה. אל תעזוב אותה לעולם.

את "שלושת הגדולים שאני שונאת" אני אמשיך כשנחזור לביה"ס, בכל זאת...צריך השראה. למרות שגם עכשיו אני יכולה לחשוב על דברים שאני נורא שונאת. ונדמה שלא באמת יש משהו אנושי שאני אוהבת.

צ'או.

עריכה:

שאלון מגניב מחן

 אם יוצא יותר מ20 אני מטומטמת D:

[X]מסטיק נפל מהפה שלך כשדיברת.
[X] מסטיק נפל מהפה שלך כשלא דיברת.
[  ] רצת לתוך דלת זכוכית.
[X ] קפצת מתוך כלי תחבורה נוסע .
[X] חשבת על משו מצחיק והתחלת לצחוק .
 

[  ]רצת לתוך עץ שיח.
[  ] ידעת שזה אפשרי ללק את המרפק שלך.
[X]ניסית ללק את המרפק שלך.
[X] לא ידעת ש'אני פורים' ו'השפן הקטן' בעלי אותה מנגינה.
[X] ניסית לשיר אותם.

[  ]אכלת משו שלא נועד לאכילה
[  ] נפתחו לך השרוכים בנעליים ונפלת.
[X] נחנקת מהיריקה של עצמך.
[X] ראית את מטריקס ואתה עדיין לא מבין את זה.
[  ] לא ראית את מטריקס.

[X] הקלדת רק עם שתי אצבעות.
[  ] תפסת בטעות מישו על חם.
[  ] ניסית לשתות מתוך קש וזה הלך לאף עיניים שלך .
[  ] תפסת את עצמך מזיל ריר.
[X] היית חצי רדום בשיעור.

[  ] אתה כזה שמתחיל לצחוק מכל דבר .

[X]זרקת על מישו אוכל כי הוא עיצבן אותך
[X] לפעמים פתאום הפסקת לחשוב.
[X] התחלת לספר סיפור ואז פתאום שכחת מה באת לספר.
[X] רוב האנשים מנדנדים בראשם והולכים ממך.

[  ] הרבה פעמים אמרו לך להשתמש בקול הפנימי שלך.
[  ] אתה משתמש באצבעות שלך לחישובים מתמטיים פשוטים.

[  ] אכלת חרק

[X] אתה עושה את השאלון הזה כשיש לך משו הרבה יותר חשוב לעשות.
[X] שמת בגד כלשהו שלך הפוך ופשוט לא הבנת את זה עד שאמרו לך

 .
[X] חיכית מלא זמן בשביל משו ובסוף הבנת שזה הכל היה בראש שלך.
[X] העברת הודעת שרשרת כי פחדת שמה שרשום שמה יקרה לך.

[X] שברת הרבה דברים.
[  ] חברים שלך יודעים לא להשתמש במילים ארוכות לידך.
[  ] אתה מטלטל את הראש שלך כשאתה מבולבל.

[X] נפלת אי פעם מהכיסא שלך.
[  ] כששכבת במיטה שלך ניסית למצוא טקסטורות בתקרה.
[  ] המילה אממ.. היא בשימוש רב אצלך .

[  ] הפגנת חוסר טאקט מוחלט כשאמרת למישו שהוא מכוער\שמן\מזיל ריר.

[X] דפקת את הראש בקיר בשביל לבדוק אם זה עושה גומה בקיר.

22 גאון אני.

יש שביתה ואני דיי בטוחה שאת רובה אעביר ליד המחשב\טלוויזיה מה שלא ככ נחמד. מאוד לא נחמד, אבל אין לי מש'ו יותר טוב לעשות.

אז כדיי לשעשע אתכם ולחסוך מילים על חיי המשעממים הנה  סיפור שכתבתי דיי מזמן.

שייכות.

בטח יש לך מחלה נדירה שכולם יודעים עליה חוץ ממך. היא מדבקת, אז אנשים שומרים ממך מרחק. תלך לרופא, אולי הוא ירשום לך תרופה, יגיד לבוא בעוד שבועיים לבדיקה נוספת ווואלה!  נגמר הסיפור. פתאום תסתובב בחבורה גדולה כזאת, אל תוך ליל יום שישי ובטוח יהיו לכם בדיחות אישיות כאלו שמישהו רק מזכיר אותן ואתם כבר נשפכים מצחוק. וכמובן שתהיה לך איזו כוסית מהחבורה, "חברה" שלך שתצחק גם מהבדיחה ואתה תצמיד אותה אליך ותנשק קלות על שפתיה.

לפנות בוקר כל אחד יזחל למעורה שלו ואתה תחזור גם, כשהבושם שלה עדיין על בגדייך. תמלא לך כוס מים ותבלע כדור נגד המחלה שלך, תגיד משהו בסגנון "קרועים החבר'ה האלה" ותירדם.

כשתתעורר התרופה תיעלם, גם ריח הבושם והמחלה – כי אין, אין שום מחלה ותרופה, כנראה שזה אתה שלבד.

אולי יש איבר כזה – "איבר השייכות" ואצלך הוא פשוט לא מתפקד, אז קבעת לך תור. הרופא אומר שאין ממה לחשוש, שהסכנה היחידה היא זיהום ולא יהיה כזה. לוקחים ממך דגימות דם ואפילו בחרת לאיזה חבורה איבר השייכות שלך יגיב: "הפשוטים", אתה לא צריך יותר. נכנסת לרשימת ההמתנה ואתה כבר לא יכול לחכות לאיבר הזה שמגיע לך. סופסוף קיבלת טלפון מהמרפאה, איזה מסכן מת בתאונת דרכים. חבל. אתה מחייך לעצמך.

מעבירים אותך לחדר הכנה לניתוח ואתה עדיין מחייך מאוזן לאוזן עד שההרדמה מתחילה לפעול.

אחרי כמה שעות ואתה כמו חדש! שייך. קצת כואב בצד והתפרים מגרדים, אבל היה שווה את זה. אתה מתאושש בבית ומרגיש פשוט כזה. אחרי יומיים אתה כבר מסתובב בחבורה שלך. פשוטים. דווקא מצחיקים אלה. לא נועזים, גאונים או מופרעים, אבל נחמדים. אתם נפגשים לכמה שעות, עד חצות ככה.

פתאום איבר השייכות מתחיל לכאוב, איזה כאבים! בקושי אפשר לזוז. אתה מובל למיון, מנשימים אותך, מזריקים אינספור חומרים ואתה מועבר שוב לניתוח. כשהתעוררת הרופא הסביר שהיו סיבוכים וכנראה שאחרי הזיהום הזה הגוף שלך פשוט ידחה את האיבר, שזה יכול להיות קטלני בשבילך. אחי, אמרתי לך שזה אתה, אי אפשר לתקן.

אתה מסיים איכשהו ביה"ס, צבא, טיול לדרום אמריקה...ואת כל זה אתה עושה לבד, לגמרי לבד.  איזה עונג אתה מרגיש כשעובר רחוב שואל אותך מה השעה או איך להגיע למקום מסוים ואתה? אתה פשוט קורן. ועונה בהתלהבות ומדמיין ידידות ארוכת שנים שהתחילה ככה, בין זרים.

השנים מתחלפות ואתה מוצא לך עבודה ובעבודה אתה בכלל בעננים, אנשים מבקשים ממך לפעמים עזרה ואפילו מתייעצים עימך! לפתע את מוצא לעצמך אישה, אתם מתחתנים, היא בהריון.

ואתה יוצא כל יום שישי ויושב על הספסל מתחת לבית, רק כדיי שאשתך לא תחשוב שאתה לא שייך. היא בטוחה שאתה יוצא לערב גברים.

בחודש השישי אתה מתוודע בפניה והיא בהלם, מתחילה לבכות, לצרוח, להאשים אותך...איך זה שלא סיפרת לה על הבעיה שלך? "זה עובר בגנים" היא בוכה לך "הילד שלנו יהיה כמוך" מייללת. ואתה? אתה לא שייך בכלל.

נתחיל מהסוף.

10. אנוכי - תעשו לי טובה, מי לא שונא את עצמו? ובכלל, אין פה מה לפרט.

9. רונית - זונת אינטרנט. D:

8. דוראמיר - אלופי הפינגפונג כביכל. הם עדיין מפחדים להתחרות מולי O:

7. ערבית - כאן אתם אמורים להנהן לאות הזדהות. בואו נתעלם רגע מהעובדה שזאת השפה הכי מכוערת, חסרת חן ותרבות מעניינת. אפילו המילים "אני אוהבת אותך" נשמעות כמו "בונא יא כלבה, אני אפתח לך ת'תחת". נתעלם מזה. אבל ללמד אותה בביה"ס? להכריח את התלמידים ללמוד שפה שבה מקללים את היהודים (להלן: אנחנו). קצת כבוד עצמי למדינת ישראל.

6. סבתא - היא עדיין לא זכרה מתי אני חוזרת הבייתה והדלת תמיד נעולה, כמובן שהיא לא תכין לי אוכל ואחרי יום מזעזע בביה"ס אני צריכה להכין לעצמי מזון, אם היא בכל זאת הועילה בטובתה להכין לי משהו - זה יוצא מגעיל! כן כן, אני יודעת שהסבתות המוזרגגות של כולכם מכינות אוכל מסורתי טעים שכולכם ככ אוהבים וסבתא שלי מכינה לי מקסימום סלט עם יותר מידי שמן ושניצל שמשום מה היא החליטה שקוראים לו בשטווקס, למה? ככה.

5. השמן והמיילל מהטניס - אני לא טרחתי לזכור את השמות שלהם ולכן נקרא להם השמן והמיילל. חשוב (או שלא) לציין ששניהם שחורים, יוצאי אפריקה מזורגגים, בורים, חור בהשכלה, עודף פיגמנטים או פשוט מרוקאים. השמן הוא נורא שמן, שמן אמיתי כזה, קלאסה. והמיילל סתם גמד ש...נו...תנחשו! נכון, מיילל. שניהם עולים לי על העצבים ודורשים את הפרינס המושלמי שלי תקוע חזק בגרון שלהם.

4. דין, דור, שובל וכדומה - האמת? פשוט אין לי מושג לאן לשייך אותם. הם לא ערסים. הם חושבים שהם ערסים, אבל הם פשוט לא. אם הערסים היו מקבלים אותם לחבורה שלהם, הם היו נורא מתביישים בזה. הם גם לא לגמרי מטומטמים, אל תתפסו אותי במילה! אני עדיין חושבת שמנת המשכל של פינצ'ר ממוצע עולה בהרבה משל דור, אבל רונית טוענת משום מה שעידן אינטלגנט. חוץ מזה, אני דיי בטוחה שראיתי את דין משתמש בעט (לאיזה מטרה הוא השתמש בעט? נשאיר את זה לדימיונכם).

הגענו לשלושת הגדולים. אני יודעת שאתם מחזיקים אצבעות ומקווים שהשם שלכם יופיע בהמשך, אך נשארו רק שלושה מקומות! מי זה יהיה? האם יהיה פה נס? אכזבה? ואולי הפתעה? צפו בהמשך, מיד אחרי זיבול שכל בין לבין.

טרלהלהלה - אאוט.

עריכה:  מתברר שהשמן והמיילל אחים, כמה צפוי, אני רק מפחדת שהשמן לא יאוכל את המיילל. גאד, כמה שהוא שמן

המשובצת:

3>סקוטית:

השורט הסקסי עם הגומיות:

אפשר להוריד את הגומיות^^:

החצאית שאני לא אוהבת >>

והיו עוד המון פיג'מות שאין לי כח לצלם...

ובעצם...אין לי מה להגיד. זהו, אין יותר.

סבתא חזרה אתמול.

התחדשות:

חצאית סקוטית

חצאית לבנה סקוטית

שורט סקוטי

דם

עגילי זהב ופנינה

קוקיות

שפתון לחות

ומש'ו מסריח נגד חצ'קונים

אבל הכי הכי עצוב:

לאמא שלי הדודה שברוסיה קנתה אמפי4 ולסבתא מצלמת קאנון חדשה.

ואני שואלת מה? כאילו את לא חושבת שהן כבר זקנות מידי בשביל זה? את לא חושבת שיכולת לתת לסבתא את עגילי הזהב המזורגגים (שכמעט איבדתי XD) ולאמא איזה מכנס או סוכריה.

ולמי שיש בעיות עם כך שאני לא מאושרת בחלקי יכול לקפוץ. תעשו לי טוב, אף אחד לא מאושר בחלקו, אבל יש כאלה שיודעים להסתיר זאת היטב. אני מעדיפה להסתיר דברים קצת יותר חשובים.

אמא שלי חוזרת הערב לאנגולה..

התחלתי שוב ללכת לטניס ואני מנסה בכל הכח, ממש בכוונה להעמיס על עצמי, ככה שבלילה לא אוכל לזוז, ככה שלא יהיה לי זמן לחשוב על משהו והתשובה "אני לא יכולה היום" תחזור על עצמה אחרי כל שאלה. אני די בטוחה שאף אחת אפילו לא תשאלה.

צ'או

מי שכותב בתגובות "תתחדשי" ככ מת מבחנתי.