שקט! חושבים כאן.

הוא נכנס לחדר בלית בררה והדלת נסגרה אחריו מיד, השתררה חשיכה.

הוא לא ניסה לצאת, מכיוון וידע שהדלת לא תפתח שנית, אך עדיין לא הבין את משמעות הדבר.

אור שחור עטף את עיניו, חודר לעומק אבריו כאילו מרוקן אותם מגופו.

לב מתפרע בחזה, אך הדם מסרב לעבור בעורקיו. עכשיו נעצר.

הכל נעצר.

שקט, כל כך מכאיב, אבל הדממה המשיכה לצעוק.

בבטנו בערה אש קרה השורפת את טיפת האומץ האחרונה שבו.

פחד אחז בו בידיים חסרות רחמים, מושך אל החושך והדממה.

פחד...

באתי לקריון לפגוש את אלסיין ובן!! מוהאהאהא

אבל שם, ליד הבית קולנוע חיכתה לי הפתעה הרבה יותר גדולה משני בנים שעדיין לא יודעים את זהותם.

פנינוש, נויוש, הדרוש וולריוש היו שם! פ=נ=י!!!!! נ=ו=י!!!!!!111

זה בהחלט יכול לגרום לאושר.

וכולם כולם כולם כוווווווווולםםםםםם אנסו אותי! @!$%#%!$%$%@

אבל אתם יודעים? הכי כיף שאנשים שאני כל כך מתגעגעת אונסים אותי. (:

אחרי הרבה חיבוקים התשייבנו מאחורי הקריון והיה ממש בלאגן והיה מעצבן כזה, אז בשביל להתרענן שפכתי מים על בן @#%!@#@#^#$ כמובן שהייתי מעדיפה לבעוט לו בביצים. (:

בן גם שפך לי מים על המכנס ואז אני שוב שפכתי עליו...ואז המנקה העיפה אותם.

אי שם באמצע כל הבלאגן נפרדתי מנוי, פני וולרי שהיו צריכות ללכת הביתה. אני כבר מחכה לראותן שוב! (:::::

ואז לבשתי את המכנס של אלכס! כן כן! אותו המכנס הנחשק! זה היה ממש סקסי.

ואז רונית ובן התחרמנו אז אני, הדר ואלכסיין הלכנו משם ונגענו לאלכס בזין עד שעמד לו XDDD

ויש לו תחת שקסי! XP

ואז ליוונו אותו החוצה ושם אמא שלו חיכתה לו, והיא ראתה אותנו נוגעות לו בזין. לא כיף.

אבל אמא שלו כוסייייייית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11

יו, הייתי עושה אותה.

בטונדות שליטה.

גוג ומגוג - 2024 וישראל.

שלכם,

          אני (:

היום הייתה לי תחרות ריצה ביגור. היה שם כיף, חוץ מהעובדה שאני יכולתי למות שם,

אבל נעזוב את העובדה הקטנה וחסרת משמעות הזו,

מה שחשוב הוא שהיו שם אנשים. אנשים. כ"כ הרבה אנשים מהעבר, קריית אתא, קריית ביאליק...חברים, אויבים...

וכולם רצים כאשר באוזניהם נשמעת שריקה. כולם נושמים בכבדות, מנסים לרוץ, להסדיר את הנשימה המהירה.

והנה עכשיו, השריקה נשמעה לעברי, בדיליי קצר התחלתי לרוץ, כל היצרים האחרים נעצרו, לא חשבתי על כלום, זה טוב: כאשר אני רצה - אני לא מרגישה כלום. זה כמו להסניף חומרי ניקוי. הכל נעצר, חוץ מהדחף הרב לעקוף, אולם אחרי כמה דקות הדחף הזה מתחלף בדחף לנשום.

אחרי העליה, ליבי כאילו נעצר, הכביד ודמוי אבן נתלה על עורקי, מושך אותי מטה, אל החול.

שתי בנות דחפו אותי אחורה לפני שהבנתי מה קרה.

מקום 14 מתוך103 :(

לא התאמנתי. כך שלדעתי זה טוב יחסית לילדה ממוצעת כמוני.

מכיוון שלא התאמנתי, וריאותי יכלו להתפוצץ מרוב לחץ, אבל זה כנראה לא הפריע למורה לספורט הפדופיל הזה.

כרמלה יותר טובה.

שלכם,

         אני.

יש לי חלום, חלום שמרגיע אותי תמיד, אעפ"י שאני יודעת שלא יתגשם. הוא טוב.

החלום שלי הוא להתברך בכוחות על: לקרוא מחשבות, לשלוט בחיות ובמזג האוויר, לעוף, לטפס והרשימה עוד ארוכה.

אני רוצה להיות מיוחדת, אמיצה, מסוגלת. אני רוצה לעורר פחד בעיני האנשים המסתכלים עליי.

כמה שזה טוב פשוט לשקוע במחשבות על אותם הכוחות, לצלול בתוך הדימיון, לעבור אלפי קילומטרים ובכלל לא להרגיש בכך. הדמיון נשאר תמיד אותו הדבר, מאז שנולדתי ועד היום, שום דבר לא השתנה בראשי, זה לא ישתנה גם בעוד חמישים שנה. אני עדיין אחשוב על אותם הכנפיים שיקחו אותי הרחק לשמיים. וזה טוב, טוב לדמיין דברים שאתה רוצה, טוב לדמיין משהו פרוע, אך איגואיסטי למדי.

בתוך אותו החלום יש אותי ואני היא זאת שיוזמת ומקבלת את מה שאנוכי רוצה. אני!

לפעמים, דימיוני נפער לעיני אמיתי עד כדי המחשבה שכוחותי מתגשמים בעולם הזה, המציאות מתערבבת עם הדימיון ומקריות מוחלטת, אני מודעת לזה, באמת.

בראשי אני המון דמויות. מבתו שוולדמורט עד לאישתו של הירח. אני ואני ואני, רק אני וכל הדמויות המשניות שמתרוצצות מסביב, גם אתם מתרוצצים ביניהם, בעיני, מעכשיו אתם כלום. אני השולטת!

אנוכי יכולה להרגכם אם ארצה או לגרום לכך שתסבלו קשות. אתם יכולים להלחם, אך בסופו של דבר -

אנצח.

יש הרבה חלומות שדמיינתי רק פעם אחת, לפני הרבה זמן ואז הם נשכחו ולא יחזרו לעולם.

ואילו יש חלומות אשר נשארים חרוטים בראשי לתמיד, למשל פעם אחת, אי שם בכיתה א' דימיינתי את עצמי, כפיה עטופה בשימלה זהובה וכנפיים זוהרות מבצבצות מגבי. אני שולטת במיומנות רבה בחץ וקשת, נלחמת ביצורים רשעים במסדרונות ביה"ס. זה בהחלט מפחיד, אולם עם השנים דמיוני התפתח יותר, יותר עלילה, יותר מקוריות, יותר כאב...

ראשי כציפור נודדת העפה במרחבי העולם, לפעמים חוזרת לאותם מקומות ולפעמים מאבדת את המקום בו הייתה ואני, אני מנסה לעקוב אחרי אותה הציפור, אך אנני יכולה, לפעמים אני מאבדת אותה ובעודה מגלה עוד מקומות חדשים.

_______

חדל עם החפירות. =]

אני יודעת למצוץ! אני יודעת! יודעת!!!!!!!!!!!!!!1

&%$#@#%##@!

זה לא אשמתי שלבוריס יש צוואר מוזר.

שלמות! =]]

אני פשוט אוהבת לערבב את הכותרות, בתוך מילים מהעבר הלא כל כך רחוק.

מצבי צבירה

יש הרבה אנשים בעולם. כולם מתחלקים לסוגים, דעות, אהבות וכו'...

כולם מחולקים וסוגו רודף אותו לכל מקום, לטוב ולרע.

עכשיו אני אספר לכם על עוד סילקציה. כמו כל דבר בעולם, האנשים מתחלקים למצבי צבירה: נוזל, מוצק וגז, זה לא שאנשים מתפוגגים באוויר או מתערבבים עם המים, כל העניין הוא בלב, לב מוצק או נוזל, או קל כגז.

יש אנשים עם לב מוצק, אך הוא לא בהכרח קשה כאבן, אלא פשוט לא משתנה, נשאר הוא בכל מצב. בשמחה ובעצב...הלב מוצק.

אנשים עם לב נוזלי משתלבים, בכל מקום הם אחרים, משתנים, נכנסים לאותה הצורה בה הם חיים ומקבלים את צורתה. לא מנסים להלחם בגבולות.

האנשים העשויים מגז הם הסוג הפחות טוב, אין להם צורה, הם בלתי נראים, הם גורמים לפיפוק בעצם קיומו של ליבם. הם חודרים כרוח לכל מקום, יכולים לחשל מבפנים.

אולם מצבי צבירה יכולים להשתנות, רק צריך קצת קור או חום וממוצק אדם הופך לנוזל וכדומה...

הכל תלוי בטמפרטורת הסביבה.

אני נוזל, ואתם?

___

יכולתי לחפור עוד ועוד על מצבי הצבירה האנושיים, אבל אני מזמינה אותכם להפעיל את דימיונכם. (:

הסתפרתי, עשיתי פוני.

עכשיו אני כבר לא כוסית, אלא סתם חמודה עם פוני.

יש האומרים שנהיתי מכוערת, אז איך תסבירו את העובדה שהם עדיין מתחילים איתי ברחוב?

איידס

בולבול

גמירה

דוגי סטייל

היקי

ויברטור

זיון

חרמנות

טוסיק

יזיז

כוס

לאונן

מזמוזים

נגיעות

סקס

עיסוי

פטמות

ציצים

קונדום

שפיך

רגש

תנוחה

תתפלאו, אבל זה מה שעשינו בשיעור חינוך מיני!!!1 @!$@%#

אני מגחכת כשאני כותבת זאת בגלל שאני לא רגילה לדבר על זה בחברה...בטח -_-

המים השחורים נפלו אל תוך הכלי בכבדות, סוחפים את העלים השחורים שנתנו להם את הצבע האפל הזה.

האבקה נשפכה לשם כמו חול, גרגיר אחרי גרגיר וכל גרגיר התמזג עם המים, קיבל צבע כהה כמו שלהם,

נותן לחושך לחדור לתוכו. כל אחד ואחד מהם.

הסכין חתכה בעורו המחוספס של הגוף שלו, נוזל חם התפרץ מבפנים, כאילו הוא תמיד התכונן לרגע זה.

ריח עז עלה באוויר, מרענן את כל אשר נמצאים שם, כלומר אני. מנסה לתפוס את הריחו האחרון שנדף מגופו, עוד מאט הרוח תיקח את כל מה נשאר. טעם חריף עלה בפי, אך עם זאת גם טעים.

"קליק" שבר את הדממה. המים החמים נשפכו לכלי, משאירים אחריהם את האדים החמים והנעימים, הם הסתירו את הכל ואחרי כשניה שוב התפזרו, הם כעשן מערובה יוצאים מספלי.

ברכותי, הכנתי תה! @#$@#$@

הערפל מתפוגג, החום חוזר, לאט לאט, אבל חוזר. כפניה כבר לא כבדות כמו אז, אך עדיין כבדות מספיק בשביל לכבול אותה לאדמה בלי לתת לה לברוח לשמיים שעתה קיבלו שוב את צבעם התכלת.

לדעתי היא תצליח לעבור את הלילה הזה. =]]

היא נכלאה לתוך כלא דמיוני.

מנסה לצאת, וערפל, אותו הערפל שגרם לה להרגיש טוב, הגן עליה.

עכשיו היא כלואה בתוכו, הוא עבד עליה, סיחרר אותה עד שהיא איבדה שיווי משקל,

היא נפלה בכבדות על האדמה הקרה, הנוצות נספגו בטל לח והכובד גבר עליה.

לרגע אחד היא הרגישה מוגנת, עכשיו היא חושבת שוב. הכל שטויות.

והערפל צוחק וצחוקו הוא הדממה. תקשיבי לזה טיפשה! את שומעת? אלה הן הטעויות שלך,

מתגלגלות בתוך הערפל, פוגעות בה שוב, מכות שנית. חשבת שנפטרת? שוב טעית.

אי אפשר לעוף, אי אפשר לצעוק. היא פשוט שכבה שם, חסרת אונים.

ובפניה חדה זו, נעבור למשהו יותר שטחי וורוד. היום ראיתי את צח - האח המגניב של זיו.

צח - אח

זיו - מגניב

ס=ג=י=ד=ע

הקשיחות פשוט נודפת מהם כמו ריח אלכוהול יקר. וצח אוהב חתולים! 

#%$@#$#&#

אכזרי ביותר.

"יש לי אח...."

"זיו"

"ויש לי בן דוד..."

"דביר"

#$@$@#%@##$@

ואני צריכה לאנוס את גילעד, הוא פאקין ג'ינג'י!

עוד פעם תקופות, הבזקי זמן שדולפים מידי כמו מים.

עייפות משתלטת עליי, אין לי כוח לשום דבר ולאף אחד, אני רוצה להיות לבד,

אני לא רוצה אנשים מסבבי השואלים שאלות מטרידות וגם לא חיבוקים,

אני שונאת כשמסתכלים עליי וכשנוגעים בי או מצווים עליי לעשות דברים.

אני צריכה שקט, אולי חג קטן שיתן לי מנוחה מהביה"X,

כך שאוכל להסתגר בחדרי בלי לעשות כלום.

נמאס לי להיות אופטימית - זה דורש יותר מידי אנרגיה.

נמאס לי לכתוב ולקרוא - כי גם זה.

נמאס לי לדבר - כי זה לא מעניין.

נמאס לי לחיות - כי גם זה.

אמא שלי נתנה לי 50 ש"J כדיי שאני אקנה לעצמי חולצה של נוע"ל.

כמובן שאיבדתי את הכסף....אני מאבדת הכל, ה=כ=ל!

20.................יש לי דה ג'וו והוא לא הולך להיות טוב.

מי אמר שהחיים הם לא סרט?

ברור שהם כן!

הוא שטף אותי, מפיל ארצה את הבעיות כאשר הן עדיין מנסות להידבק לנעלי.

היום יש לי רכיבה...זה אמור להיות כיף, אבל לא כשאתה גוסס ואחרי יום לימודים עמוס.

הרצון לרכב נוטף ממני, טיפה אחרי טיפה.

אני רוצה משהו, אילו רק יכולתי לדעת מה, זה יכל להיות טוב.

בנתיים אני רוצה רק למצוא את ה50 ש"ח שלי ולהחזיר את מה שאני חייבת לרונית.

אך יש עוד משהו...הלוואי ויתגלה כבר.

רציתי לכתוב עוד משהו בנושא "דלתות מסתובבות". על מה היה אילו הייתי נשארת ברוסיה.

אחרי מחשבה ארוכה החלטתי שחיי היו נראים אותו דבר כמו עכשיו רק...ברוסית!