שני-שלישי לא הלכתי אחרי עדר הפריקים לעזריאלי, אלא הלכתי למקום חינוכי לא פחות.
סמינר צמר"ת בירושליים לקונגרס!
ולפני הכל, אני לא חופרת, חס וגראס! אני רק מעמיקה. =]
אז ככה, קמתי בשש כדיי לא לאחר, איחרתי.
באוטובוס פגשתי את סיגל, לני ואורן (ילדות מהביה"ס הקודם שלי) וגם בזכות הכישורים החברתיים שלי הכרתי את החברה שלהן, ריט.
ישבתי לבד כל הדרך והרגשתי מנודה מהחברה, אבל הרגשתי ממש בוגרת, עצמאית ומאגניבה.
מעיין המדריכה נתנה לנו (סניף ביאליק) כרטיס עם השם ובכרטיס שלי הייה מצוייר לב :ריר:, כבר הזכרתי עד כמה שאני מאגניבה?
ובעודי שמעתי את אביב גפנוש זייניקית מקריית חיים הסתכלה עלי באופן מוזר, לאחר כדקה היא צעקה לחבריה "היי! אני מכירה אותה! זאת הזאתי מדגן" וכולם הפנו אלי את מבטם והתחילו להתלהב.
עצרנו במקום לא מוגדר ואכלתי את המנדרינות והכריך שאמא נתנה לי, בוגר, לא?
שאר הדרך קישקשתי על הדפים הצהובים, גאד! חוטאים! חוטאים!
בכל מקרה הדרך לירושליים הייתה ממש קלה, יותר ממה שחשבתי.
לאחר שהגענו לאכסנייה, הפנו אותנו לאולם, שהתברר כסתם מקלט ממוצע.זרקנו את התיקים והתיישבנו.
היה שם איש עם שיער ארוך (אבל נשוי) והוא דיבר, דיבר כ"כ הרבה ואז התחלקנו לקבוצות ואני הייתי בקבוצה של חונן החנון שיש לו תחת של כוסית (באמת).
עברנו בין כל מיני חדרים ודיברנו על נושאים, בעיקר על ציונות והיה באמת מעניין.
ב-1 הלכנו לאכול ובדרך היו המון אנשים מתמזמזים. המון!
האוכל היה אכיל, כאילו ממש אכיל.חוץ מהשניצל שהיה לו טעם של פלסטיק, אבל בכללי האוכל היה אכיל.
אחרי זה היו עוד פעילויות מגניבות, הקטע העצמאי לא ממש הצליח לי כי אני אדם לא עצמאי מטבעי, אני לא אוהבת להיות לבד, כך שנגררתי אחרי לני, סיגל וריט.
אחרי זה חיכיתי בטור לקבלת המפתח לחדר וכולם עקפו אותי,כשהצלחתי לקבל אותו צירפו לנו איזושהי ילדה, אבל לא מצאנו אותה.
עלינו לחדר והוא היה ממש מגניב, הייתה שם אפילו טלויזיה, אבל היא לא עבדה. זרקתי את הדברים שלי ונכנסתי להתקלח, רק חבל שלא היה לי סבון או כל דבר אחר שעושה בועות ויש לו ריח טוב.
אחר כך הלכנו לראות סרט על ההתנתקות והוא היה יפה, היו קטעים מרגשים, אבל לא משהו שיגרום לי לבכות, זה לא שאני אדישה, להפך אני בוכה על כל דבר, אבל דווקא על זה לא בכיתי.
אחר כך היה ערב חברתי ממש כיף.
הלכנו באמצע בגלל שהיה מאוחר ובבוקר היינו צריכים לקום בשבע.
מעיין קראה לנו לחדרה ונתנה לנו דברים מגניבים, כפרעליה.
בחדר היינו ממש רעבים אז אורן נתן ללני 10 שקל שתקנה משהו טעים, אני וריט הלכנו איתה למכונה והמכונה כמובן בלעה את הכסף, לני ממש השתגעה והלכנו ללובי, הבנאדם שהיה שם אמר שישלחו ללני את הכסף במעטפה ואם היא רוצה היא יכולה להכנס במכונה. לני עשתה כדבריו.
בסוף נרדמו וסיגל העירה אותי בשבע וחצי, היה לי חלום מוזר שסיגל, אורן, לני, ריט ואני היינו בסמינר בירושליים, אבל עזבו - מיי סטריינג' דרימס. ^^
בארוחת הבוקר זרקתי על סיגל תפוזים, כפרעלי ^___^
וילד אחד לימד אותי לעשות ג'גלינג עם שלושה תפוזים.
אחר כך היו כל מיני פעילויות. כמה מילים: אלפקות, תפוז, משואשה דה חצילי ומוווגבלים. =]
חיברנו שיר ממש מגניב על המדריך שלנו חונן, אני עדין בטוחה שהצלחנו בזכות הדפים הצהובים D=
תגובותו של חונן: "אוי ואבוי!" כמו שאמרתי, חנון.
הזייניקים המשיכו להתלהב ממני.
"הנה הרוסיה מה בצפר!"
"היא החברה של היפני ההוא!!!"
"לא נכון, היא חברה של אלכסיי!"
"מה פתאום!? היא חנונית!!!"
___
לא הכרתי אנשים, אולי בגלל היותי מודחת ובעלת ביטחון עצמי בגובה של יואב מהבלוג.
בחזרה באוטובוס הרגשתי עוד יותר עצמאית ובוגרת, עקב כך שיומיים נגררתי אחרי לני, סיגל, ריט ואורן סופסוף התיישבתי באוטובוס לבד.
קים ואיתמר ניגנו על הגיטרה ואני שמעתי שירים, שיחקתי בפלאפון וציירתי שוב, על הדפים הצהובים.
ושוב עצרנו במקום לא מוגדר וקניתי פאלפל, המוכר ממש חש, הוא הקפיץ לי את הקולה ושאל אותי לגבי הכרטיס שהיה תלוי על צווארי.
"מה זה?"
"השם שלי"
"ומה זה א.א?"
"אלכוהוליסטים אנונימים"
"את אלכוהוליסטית?"
"זה מידע אנונימי"
_______
שאר הדרך היה ממש כיף, היו רגעים שפשוט לא רציתי שהם יגמרו, אך הם נגמרו
=[
למחרת בא טכנאי לתקן את הקול במחשב, הוא ישב שעה ארוכה ועשה דברים מוזרים שאין לי מושג איך הוא הגיע לזה.
אחר כך הוא פתח את תיקיית המוזיקה שלי והדליק שיר כלשהו שהתברר כשל מרלין מנסון, הוא סגר אותו והסתכל עליי בזילזול ונאנח. הוא עבר על התיקייה והדליק "גשם כבד עומד ליפול" והתחיל לשיר אותו באנגלית. איזה מאגניב.
לסיום יש לומר שנהנתי, ממש נהנתי. אני חושבת שעשיתי את הדבר הנכון כשלא באתי למפגש, אולם במפגש הבא אתם תצטרכו לסבול אותי! XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נפוליאון קולאז'
