אוף! השיר שלנו נגמר בצורה כל כך טרגדית שז הרס לי את כל היום!
בחיים שלי לא חשבתי שסידרה יכולה להשפיע עליי,
אבל ככה אני - מושפעת =\
החופש עבר ממש טוב, בזכות המלחמה בקרתי הרבה חברים רחוקים שכמעט שכחתי.
הכל נפלא, אבל הבעיה היא שכשצריך להפרד אני לא יכולה! אני שונאת פרדות, אני שונאת לעזוב.
ואני תמיד שוכחת מזה...תמיד אני חושבת שאני אוהבת שינויים וכשצריך לעזוב הכל מתהפך אצלי,
ככה זה תמיד...אני מודה - אני מתגעגעת לביה"X הקודם שלי,
אני מתגעגעת למורים המעצבנים שמה ולכולם! ואני עוד חשבתי שאני אשמח!
אני בכלל לא שומחת! אני עצובה!
אני חייבת לאהוב את הבי"X החדש שאני אלך אליו כי אין לי דרך אחרת. גם אם תעודתי בוערת.
הבטחתי לאמא שכל ביה"X טוב יותר מהחטיבה שלי.
כמה שאני טועה - הביה"X החדש בכלל לא נראה לי!
אוף! אם רק אמא שלי הייתה שולחת אותי לביה"X נורמלי
שגם יעזור לי בעתיד בבחירת מקצוע זה היה טוב, אפילו פנימיה זה טוב! עם מיירע!
אפילו אם אני לא אוהב את הביה"X החדש- אני אצתרך לבוא
כל יום הביתע ולהגיד לאמא "כמה ניפלא לי בבצפר", זה מבאס!
אני גם צריכה לעלות את הציונים שלי כדי שאמא תאמין לי, כי אם לא אז היא תחשוב שאני ילדע טיפשע (אופס, היא תחשוף אותי!!!) זה ישנה את כל הגישה שלה אליי...
אבל אני מאושרת - הכרתי במחנה אנשים מדהימים! יותר מידי מדהימים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נפוליאון קולאז'
