משהו כאן דפוק.
ההתנהלות?
מילת המפתח: טאבו.
כי זה הגיוני להכחיש משפחה ולפגוע מהשאיפה להגן מפגיעה.
כי זה לגיטימי להיות אגואיסט ולרקוד על שתי חתונות.
כי זה מתחשב לא להגיב.
הכנות?
אין לי מושג מה את רוצה ממני.או ממנו.
אין לי מושג מה אתה רוצה ממנה.או ממני.
אין לי מושג מה אני רוצה משניכם.
הרצון?
כי לא באמת אכפת לך ממני.
כי לי נמאס שאכפת לי.
כי אתה לא רוצה להגיד לה את האמת-כי לא באמת אכפת לך.
כי אני כבר לא בטוחה שבא לי.
היכולת?
היכולת להגיד שזה מפריע לך-ולשתוק.
היכולת לזיין את השכל עם רגשות ורצונות שאני בספק אם הם קיימים בכלל.
היכולת להתעלם ממני בצורה הכי מלוכלכת שאפשר.
היכולת לגרום לי להבין כמה שאני לא רצוייה,וכמה שאי אפשר לתפוס את מקומך.
היכולת לחיות בבועה כל פעם שקורה משהו רע.
היכולת שלך להעמיד פנים.
הלגיטימציה?
העובדה שאנחנו מדברים,
העובדה שאתם מדברים,
והעובדה שאנחנו לא מדברות.
החוסר הבנה?
החוסר יכולת של כולנו להבין את המצב.או אחד את השניה את השניה.
מה שזה לא יהיה,משהו פה דפוק.
יכול להיות זאת אני?
העובדה שעכשיו 3וחצי לפנות לא תורמת במיוחד למצב הנפשי העגום מלכתחילה שלי.
השעות האלה דופקות את המוח.
רק בשעות האלו אפשר לשאול את עצמך שאלה,למצוא כמה תשובות,להתלבט מה הכי נכון,ולהשאיר את השאלה בצד.
או להעלות בעיה,לחפש פתרונות (שנראים בשעה כזו) אידיאליים,לחפש אחת,להצדיק את עצמך למה דווקא היא-ולדמיין את זה קורה.
זה מרגיש כמו סם,וזו תחושה עילאית.
תזכורת: להתחיל להשתמש בכדורי שינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
3D.