זו לא פסימיות-זו המציאות.

לפני 3 ימים חוויתי שוב את אותם הלילות שבהם אני מתקשה להרדם.ב3 כבר נכנסתי למיטה, עם חוסר יכולת לישון.

אז החלטתי למחוק הודעות בפלאפון-מתישהו זה מתיש,לא ככה?

באיזשהו שלב הגעתי להודעה האחרונה ממך.

קראתי אותה פעם אחת.פעמיים.שלוש.עשר.

לא משנה כמה קראתי-לא הצלחתי להבין אותה.

כאילו,פאק,מה נראה לך?!

ניסיתי לנתח כל משפט,לנסות להבין מה יכול להשתמע מזה.

שברתי את הראש-ולא הצלחתי להבין.

זה גרם לי להזכר למה אנחנו לא מדברים עכשיו,

זה הכעיס אותי כמעט כמו שכעסתי בפעם הראשונה שקראתי את ההודעה.

מה לעזזל עבר לך בראש שחשבת בכלל להעז להגיד לי כזה דבר?

מי אתה בכלל?

לא מחקתי את ההודעה מסיבה אחת-

היא תזכורת ללמה אני לא צריכה לדבר איתך,ועוד יותר חשוב-

היא מזכירה לי למה אני לא אוהבת אותך יותר.

מה לעזזל אני עושה איתך?