זו לא פסימיות-זו המציאות.

יש לי עוד 8 שעות מתכונת שבכלל לא התחלתי ללמוד אליה,

יש לי עוד שבועיים להגיש עבודת גמר,שגם היא בחיתוליה בלחץ,

אין לי כוח לזה.

אין לי כוח לשום דבר.

איפה אוגוסט כשצריכים אותו?

התחלתי לשמוע ממש רדיוהד, והתחיל לרדת לי ממש מאביתר.

התחזקתי בטוויטר ומחקתי את הפייסבוק.

האנשים שהיו נראים לי הכי חשובים בעולם זוכים עכשיו ליחס הכי מזלזל ממני.

החלטתי בן רגע שאני הולכת למכינה, סתם כי זה יותר זורם.

נשבר הזין לחפש משהו לא קיים.

לא רוצה ללכת לנשף, להשתתף במסיבת סיום או להראות נוכחות בבי"ס.

הייאשתי אפילו לנסות לחפש משהו חדש.

אם מישהו ימצא את הירדן עם הראש על הכתפיים,שיגיד לי,

למה אני אבדתי אותה ממזמן.